גם הטיפה שהיתה לי נעלמה עזרו לי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/07/2001 | 14:20 | מאת: רווית

תודה לכולם על היחס קראתי נורא מרגש, כן כול עולמי הלך לו, הדבר היחיד שהחזיק אותי בחיים זה החבר שלי הוא היה הבן אדם היחיד שיצא לי לדבר איו ומרגישה שסוף סוף יש משהו שאוהב אותי, כול חיי חשתי לבד שאין שאוהבים אותי, וכאילו נולדתי להיות הליצן של כולם שעושים מימנו רק צחוק ומזלזלים בו. אין לי חיים הבן אדם שיצלחתי אחרי כול הפחדים להפתח אלייו אחרי המון זמן מתגלה כ בן אדם שלא אהב אותי אני מרגישה כאילו סוף העולם הגיע, אני בן אדם בודד וישאר תמיד בודדה,למה? למה, למה זה מגיע לי? מה עשיתי רע ?עזרו לי?

07/07/2001 | 14:21 | מאת: נטע לי

היי רוית אין לי מילים אני יכולה להגיד לך אולי אני יותר צעירה מימך אבל אני ממש מזדהה איתך קשה לי להגיב לך

07/07/2001 | 16:36 | מאת: שגית

שלום רווית, אני בטח קצת יותר מבוגרת ממך ויודעת שבחיים לפעמים יש מצבים נוראיים. אבל יש הפתעות. את לא יכולה לדעת, אולי מחר תפגשי מישהו? לי קרה שמהר מאוד היכרתי מישהו ואני לא כזו פצצה. מסתבר שיש דברים מעבר לחבר שלך. את חייבת לחשוב ככה. יש לך אותך ועם עצמך תנסי להנות ממה שיש. תנסי לשפר, לפגוש אנשים, להיות פחות מרירה. גם אם תהיי מעט זמן ללא חבר שלך , אז מה - זה לא סוף העולם. תסמכי קצת על עצמך. תהני מדברי פשוטים כמו אוכל, מוסיקה. את תיראי שדברים משתנים בחיים. זה טבעי שאת מרגישה ככה. לאט לאט תאספי את השברים ותאמיני לי שתצאי יותר חזקה. בהצלחה שגית

07/07/2001 | 18:01 | מאת: adi

שגית, זה מאוד מאוד נכון. עדי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית