לנועה

היי את כאן?

היי קראתי את הודעתך לילד בן ה17 שרשמת לו שדברים משתנים: את באמת חושבת שדברים יכולים להשתנות אני עומדת להתגייס ונורא מפחדת שמה שעברתי כול החיים מהחברה יחזור שוב ושוב: גם אני מפחדת לדבר על יד אנשים מפחדת מדחייה מפחדת להתגלות נורא פגייע. עברו אליי חיים לא כליים אני מנסה לחשוב אחרת אולי לא לפחד לדבר ולהיות אני אני אבל אני מפחדת להתגלות ב מאה אחוז ואז כבר יכלו לפגוע ביי אני היה חסופה מדיי... תודה

היי! כן, אני באמת חושבת שדברים יכולים להשתנות. את כותבת שאת מפחדת לדבר ולהיפתח לאנשים כי את מפחדת להיפגע, אבל מה בעצם קורה במצב הנוכחי? את הרי נפגעת. אז אולי כדאי לנסות קצת דרך אחרת. לדעתי הדרך הכי טובה היא להיות אמיתית, להיות את, לא לעשות הצגות כדי שיאהבו אותך אלא להתנהג בטבעיות. אני לא אומרת שאת חייבת לחשוף את עצמך במאה אחוז - כמו שאת כותבת. זה לא הכל או כלום - זה לא שאו שלא תחשפי בכלל ותישארי לבד, או שתחשפי במאה אחוז ותישארי פגיעה לחלוטין. יש באמצע. את יכולה להתחיל בפשוט להתנהג ליד אנשים בטבעיות, להיות את - וגם זה חשיפה. אחר-כך תמשיכי ותראי איך הדברים מתפחתים. תנסי להתנהג כמו שאת מרגישה בכל זמן נתון, ולא לתכנן אסטרטגיות מראש, כי הן לא עובדות. ותגידי לעצמך כמה פעמים ביום שאת טובה ושווה, ושאת אוהבת את עצמך. ניסית לפנות לטיפול פסיכולוגי? גם אם ניסית בעבר והתאכזבת, אני חושבת שכדאי מאוד לנסות שוב עכשיו, בתקופה המלחיצה שלפני הגיוס. זה יכול לעזור לך מאוד בשבועות הראשונים בצבא, לדעת שיש מישהו בבית שדואג לך ושאפשר להישען עליו. בהצלחה, נועה.