מכתב לאלוהים...

אלוהים... אני יודעת שכבר כתבו לך הרבה לפני, ובכל זאת. אני יושבת פה ומנסה להבין את חוקי המשחק המוזרים שלך וקשה לי עם זה, מנסה בלא הצלחה להבין את המטרה שלך ומה אתה מנסה להשיג ולא מוצאת תשובות. אז אולי תסביר לי בבקשה ? אולי תעזור לי להגיע לפתרונות ? כי אני כבר די חסרת אונים וכוחות. אנחנו פה מנסים לחיות בעולם, ואם נחשוב עלי מנסה לשרוד בעולם הזה, להאחז בו בשארית כוחותי הדלים, בקצות האצבעות כבר, אבל המשימה הולכת ונעשית בלתי אפשרית מרגע לרגע, קשה יותר מדקה לדקה ומכאיבה יותר מיום ליום. אמרו לי שהכל תלוי בי, אמרתי לאחרים שהכל תלוי בהם, שאנחנו נעשה את העולם מה שנבחר, שנוכל ליהיות מה שנבחר, ועכשיו נראה לי שטעיתי. הבחירה היא אמנם בידינו, אבל עד גבול מסוים, השליטה שלנו היא על עצמינו בלבד, ושאר הארועים בידיך הם. לאחרונה קרו לי ולאחרים הרבה דברים קשים, שאני באופן אישי כבר לא יודעת איך להתמודד איתם, כבר לא מוצאת את הדרכים הנכונות, כבר לא יודעת איך ואפילו לא למה. אז אולי תגיד לי אתה - קודם כל למה ? למה לעשות את העולם הזה מקום שכל כך קשה לחיות בו ? מה קורה פה ? למה מתים פה כל כך הרבה אנשים מדברים שאינם בשליטתם - תאונות, פיגועים, רציחות, מחלות.. ? למה אתה מתעקש להקשות לנו כל כך את החיים ? למה גם בדברים הבסיסיים ביותר אתה לא נותן לנו מנוח ? אני חושבת על עצמי כרגע. מה סך הכל רציתי בחיים האלה ? קצת אושר לעצמי ולאחרים, קצת שלווה, קצת נחת, קצת מנוחה ואפשרות להרגע ולחיות כמו אחרים, עם צרות וקשיים של אהבה, של מכונית מקולקלת, של לחץ בעבודה - דברים שאני יכולה להתמודד איתם, שהם בשליטתי ובחירה שלי איך ומה לעשות איתם.. ומה קיבלתי ? לאיזה מקום בחרת להכניס אותי ואולי גם אחרים ? לפינה של חרדה קיומית הכי פנימית שאפשר - פצצות מתפוצצות ממש מתחת לבית, אנשים נהרגים בעיר ליד, הכלכלה קורסת ואין עבודה, המשפחה במירוץ אין סופי שלי אין חלק בו. בודדת אותי מהחיים וגרמת לי להסתגר בחדר, בין ארבע קירות עם עצמי לימים שלמים, עם המון פחד ובכי וכאב וחרדה. אז איך ? איך להמשיך לחיות ככה ? בלי עבודה ? בלי אהבה ? בלי משפחה ? בלי תקוה ? בלי אושר ? עם המון כאב ופחד ויסורים ודברים קשים ? עם המון מכות ובלי שום לטיפה אחת קטנה לנחמה ? ומה השלב הבא ? למה אני צריכה לחכות עכשיו ? האמת היא שאני כבר קודם ציפיתי שתבוא כבר הבשורה הטובה, שאחרי כל המכות שקיבלתי תבוא כבר הלטיפה, אבל הפעם היא באמת מתמהמהת מלהגיע, ואני כבר נחנקת, כבר בקושי מחזיקה את הראש מעל המים, כבר בקושי יכולה להמשיך ולחכות לה, כבר מתה להרים ידיים ולוותר, כבר רוצה לסגת וללכת. אף אחד לא יכול כבר להאשים אותי בתבוסתנות, נלחמתי, נאבקתי, ושרדתי כבר מצבים קשים, אבל כבר אין לי למה, כבר אין לי איך, כבר לקחת לי את כל הדברים שהחזיקו אותי פה, נישלת אותי מכל התקוה, והכנסת אותי באמת למקום שבו כבר אין לי במה להאחז, גם אם אני אלחם ואאבק אני כמעט כמעט בטוח אפול ואתרסק שוב. אז אני עדיין פה בינתיים, למרות הכל ועל אף הכל, אבל אם לא יגיע איזה סימן חיובי, איזה משהוא שיעזור לי להאחז בחיים האלה, משהו שיתן לי ניצוץ של תקוה, של כוח, אני לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד ועד עכשיו קיבלתי ממך רק סימנים שזהו, שנגמר, שסיימתי את תפקידי פה בעולם והגיע הזמן ללכת, כי כבר באמת לא נשאר לי פה כמעט כלום. אז בבקשה, אני כבר מתחננת ופונה אליך בדמעות האחרונות שנשארו לי. תעזור לי כאן קצת. תן לי משהו, הכי קטן שאפשר, אבל משהו. כי אני כבר כל כך פוחדת וכל כך מיואשת. תשלח לי איזה אות חיובי שיעזור לי להתגבר על הפחדים והחרדות והכאבים ולשרוד עוד קצת, תן לי קצת אויר לנשימה ותרפה מהלחץ, ורק אל תכעס עלי עוד יותר בגלל המכתב הזה, כי אני באמת כל כך פוחדת וכבר מיואשת, ולא יודעת מה עוד אפשר לעשות. בבקשה .. ?

בטח תעדיפי שאיש לא יגיב, אבל אומר שנותרתי בלי מילים. בלי מילים,ועם המון רגש. שולחת לך שוב חיבוק מכל הלב, תחזיקי מעמד אנג'ל.

אביב בחיים יש תקופות קשות ובתקופות אלה חייבים לגייס את כל הכוחות שיש לנו ולהרים את הראש ולהתמודד גם אם התקופה הקשה שאת עוברת נראית לך כנצח תדעי שהכל עובר בחיים גם רגעי השמחה וגם רגעי העצב הכל עובר ,בטח היו לך תקופות אחרות בחיים שהיה לך קשה אבל עובדה שהם עברו !!!! התפללי לאלוהים בשפה שלך אימרי לו בדיוק מה את רוצה והעזרה לא תאחר להגיע אומרים שהסבלנות היא מרה אבל בסוף היא משתלמת

אביב, ילדה נפלאה שלי... אני יושבת מול הצג, בקושי רואה משהו מבעד לדמעות, וחושבת מה עוד ניתן לומר, איך עוזרים לייאוש כזה, איך לנסות לעודד, ואם בכלל אפשר. קטונתי מלהבין את דרכיו של אלוהים, אבל הפעם הוא מתח את החבל יותר מדי איתך. יותר מדי קשיים וייאוש עבור כתפיים צרות מדי. יותר מדי בכי וכאב ללב רגיש כל כך. ופחות מדי מילים לעודד, פחות מדי דרכים לנחם... נכון. איש אינו יכול להאשים אותך בתבוסתנות. נאבקת, נאחזת בשיניים, הוכחת לעצמך ולכולם שאת חזקה. אבל אני מסרבת לקבל את הטענה שאין לך בשביל מה!! חשבי על האחייניות שלך, שאת מרכז עולמן. חשבי על המטפלת המדהימה שלך, שאוהבת אותך כל כך ותעשה הכל בשבילך. חשבי על החברים שלך, חברים בלב ונפש, שלא מסוגלים לדמיין את העולם בלעדייך... הן לא תסכימי לוותר על כל אלו, אפילו ברגעי ייאוש קשה...!! אביב מקסימה, אני לא אופטימיסטית בטבעי. את הרי מכירה את הנפילות שלי לייאוש, לדיכאון, לתחושה האיומה הזו שלא נותר לי עוד דבר בעולם... ודווקא כמי שחוותה זאת על בשרה - אני יכולה ל-ה-ב-ט-י-ח לך שזה ישתפר, מיד תגיע הלטיפה הזו שאת כל כך זקוקה לה, רק תאחזי בציפורניים עוד קצת... רק לא להישבר עכשיו... יש לשלום חנוך שיר מדהים - הולך נגד הרוח. אני יודעת שזו התחושה שלך עכשיו... שאת נאבקת נגד הרוח החזקה, שהודפת אותך אחורה, שלא מאפשרת לך להתקדם, שמערערת את יציבות עמידתך... אבל לשיר הזה יש המשך!! הנה, אני מזכירה לך: הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת, אני חושב על הגשם שממשיך לרדת שיגמר הלילה, אהובתי - אל פחד תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. אביב שלי, הלילה חשוך נורא עכשיו, אבל השחר קרוב... אל תוותרי, אל תעזבי, החזיקי בי ובכל מה שניתן. עוד מעט מגיע האור... רק עוד טיפת אורך נשימה... אוהבת אותך, בוכה איתך, ומקווה שאלוהים יעשה חושבים... דפני.

אביב יקרה את לא מכירה אותי אבל אני כן אותך, ממעקב בפורום זה..... ובעיני את פשוט מקסימה , את גם כשרונית בכתיבה ויש לך לב זהב ב א מ ת !!!!!!!! את סתם עושה עוול לעצמך את סתם משפילה את עצמך אין לזה כל צדק תחשבי חיובי תחשבי טוב והכל יהיה בבחינת נבואה המגשימה את עצמה הרבה אנשים ישמחו להיות בחברתך ולהנות מטוב ליבך ומהשפע שיש לך לתת מבחינה נפשית אז תאמיני בעצמך כי יש לך סיבה!!!

אביב, אלוהים נמצא בכל אחד מאיתנו, ובך !!! תפקידו לנסות אותנו ותפקידנו להילחם !!!! אני מצטרפת לדברים של דפני ..אבל בנוסף אני מרגישה צורך עז לנער אותך !!! ולצעוק לך "שתתעוררי" שאת טועה ! שהדברים לא נראים כפי שאת רואה אותם ! יש עוד דברים שלא חווית, יש עוד מראות שלא ראית , יש רגשות שלא הרגשת . התקופה הקשה שאת נמצאת בה עכשיו תעבור,זה ללא ספק ! אלוהים לא צריך לעשות חושבים,הוא יודע מה הוא רוצה ! אבל הפעם !!! נראה לו שאנחנו יותר חזקים ! יחד,נוכיח שהוא טועה ויחד נגרום לו לשנות את דעתו ! אין דרך אחרת,וזו הדרך שגם את מכירה ! ועם כל האהבה שמקיפה אותך, אין ספק שננצח ! אז הושיטי יד....ונצא לדרך... באהבה רבה , אליאן

מכתבך ממש מרגש כמעט וירד לי עכשיו דמעה, תראי אביב לפי מה שהתרשמתי ממך כאן את בן אדם טוב נחמד כייףי ואוהב לעזור זה תכונה מקסימה שאין אותה כמעט לכול אחד. בקשר למשפחה ואהבה לכול סיר יש מכסה, אין כזה דבר שאין את אמרת לי שאת בת 30? נכון...אז בסדר זה הגיל שאני מכירה שבסביבתו של גילך יש עוד אנשים לבד ובלי משפחה וכו... ואיי אביב המכתב מעורר צמרמורת אין לי מילים יזכרת לי קצת את עצמי ואני בטוחה כי גם אני יעבור את הקשיים שעברת.את בן אדם מקסים אין סיבה שלא תמצאי את זוכרת מה אמרת לי: תאמיני בעצמך אנכנו מחליטים אייך לחיות תחיים שלמו...... זה קצת קשה ליסיים את זה אבל מי יודע... אולי א ת כן תוכלי?

אביב יקרה, אותו אלוהים שלעיתים נראה אכזרי, נתן לך קודם כל, ולפני הכל את עצמך, עם כל הדברים הטובים שבך. זה קשה, אני יודעת. אבל זה אפשרי. ואת לא לבד. נשתמע, טלי פרידמן

תראי אביב, לאלוקים לא צריך לכתוב, אפשר לדבר איתו כך כאילו את רואה אותו, כי הוא נמצא לידך. העולם שלנו מלא ניסיונות, ואת אשר יאהב ה' יוכיח. משל למלך שיש לו 2 בנים, אחד אהוב, בן טוב הולך בדרכים בהם חפץ אביו, והשני, בן סורר ומורה, עושה הכל כנגד אביו, ומביש את אביו. קרא האב לבנו המושחת ונתן לו סכום גדול של כסף, שיספיק לו ולביזבוזים שלו לכל החיים, כך שלא יצטרך לבוא ולבקש, ואילו לבנו השני נתן מעט, ולפעמים היה מענישו על דבר קטן, ורק אחר כך נותן לו את כל צרכי היום. בכה הבן הטוב לפני אביו ואמר לו "אחי רשע מרושע, קיבל ממך הון, והוא יושב לו בנחת, בלי צורך לבקש ממך, ובלי להרגיש את נחת זרועך, ואילו אני, כל כמה שאני משתדל, אתה קוצב את מנתי יומית, ואף מכה אותי על כל טעות, קטנה" אמר לו אביו המלך "אחיך רשע מרושע, שלחתי אותו מכאן, עם הרבה כסף שלא יבוא לבקש ממני, כי אינני יכול לסבול לראות את פניו, וגם מה יועילו מכותי אותו" אבל אתה בני אהובי, כל יום בא לבקש את צרכיך, ואני רוצה ושמח לראות את פניך, ואל ירע לבבך עם העונשים שלי, כי אלה ישמרו אותך בטוב, וכך גם לא יגדל כעסי עליך,, כך גם אנחנו, יש אנשים שנראה לנו שלא מגיעה להם טובה בכלל, והם חיים ומרוצים, למרות רשעותם, ואחרים סובלים ונדכאים, מכים ומדוכדכים, ואינם מבינים על מה זה ולמה, ומה שהמשל רוצה לומר, שאילו לאלוקים לא היה איכפת ממך הוא היה עוזב אותך, עשירה, ומאושרת ללא מלחמת קיום כלל, אבל לא, רוצה רבונו של עולם את תפילותיהם של ילדיו, שיבקשו ממנו, שישפכו את ליבם לפניו, שיזככו את מעשיהם, ואז הוא נותן להם את מנת האושר היומית, וכשם שאב הרוצה לחנך את בנו אהובו, והוא מעניש אותו אפילו על דברים קטנים, כך רבונו של עולם, מכה בנו פה , מכה שם, ואנחנו צריכים ל...שמוח, כן לשמוח, כי אילמלי אהב אותנו, לא היה איכפת לו מאיתנו. עצם היסורים לאדם, הם טיפול בו, נניח ויגיע אדם מאחד הג'ונגלים שאינן מכירים את תורת הרפואה המודרנית, ויכנס לחדר ניתוח, העת ניתוח, שם יראה כמה אנשים רעולי פנים שרועים מעל אדם ובידם סכין, והם חותכים את ביטנו לכל אורכה, מה ישוב? "רוצחים !1" לא? אלא כל אדם בר דעת יודע שהניתוח הזה מגיע לשם שיפור איכות חיו של החולה, ולא לרצחו נפש. אמנם יש יסוריים, אבל משמעותם "מטפלים בי" כך גם אנחנו צריכים להרגיש ביסורים שלנו "אני ביסורים? משמע מטפלים בי," הרבה זמן לא נכנסתי לפורום הזה, ואילו עכשיו בקליק של רגע, הצצתי, ומיד קלטתי את המכתב שלך, אני מקוה ששתשובתי (למרות שאני לא אלוקים) תתן לך קצת מנוחת הנפש. ואל תשכחי כפי שנאמר "שפכי כמים ליבך, נוכח פני ה' " זה עוזר. ותראי שבסופו של דבר תגיעי אל המנוחה .

מנסה לחשוב על תשובה שתהלום את גדלות המכתב שלך ואת גדלותך באופן כללי לא מצליחה, אני כאן בשבילך (כמו לא מעט אנשים לפני) מוכנה להעמיס על עצמי כל חלק מהסבל שלך שתיאותי לחלוק עימדי, הכל כולל הכל.

היי אביב! איזה מכתב יפה ומרגש! ואת צודקת, באמת לא מגיע לך לסבול כל כך הרבה. אבל דבר אחד בטוח: אם ברגעים קשים כל כך את מצליחה להוציא מתחת ידך דברים מנוסחים בצורה יפה כל כך - את בלי ספק הרבה יותר חזקה ממה שאת חושבת! ואני בטוחה שהכח הזה, שכרגע בודאי קשה לך להאמין בקיומו, עוד יוכיח את עצמו ועוד יבואו לך ימים אחרים! כל טוב! אחת

1.כבר אמר על כך קהלת "מעות לא יוכל לתקן, וחסרון לא יוכל להמנות" (קהלת פרק א' פסוק ט"ו). 2.אין אלוהים כך שאל לך לחפש תשובות אצלו. 3.מאחל לך שתמצאי את הכוחות בנדרשים ותשני מיקום.

אתה והשטויות שלך,

אביב...... אלוהי הדברים הקטנים............ ולמה לחשוב שרק "בדברים הגדולים"....הוא נמצא? ומה עם החיוך של הילד? הלטיפה ,החיבוק והאהבה שילדים קטנים מחזירים? ואת יודעת בדיוק למי אני מתכוונת. יודעת שלפעמים התחושה של המחנק מציפה, יודעת שלעיתים , רגלינו כושלות במירוץ האינסופי אחר האושר המיוחל.........ובכל זאת בתוך כל הכאוס הרגשי, העצבות והבדידות יש אור , נצנוץ קטן שיהפוך בבוא הזמן למאורות הגדולים.........האמיני. כי עוד יבוא ימים של שקט......אחרי שכבר עברת את הכל......... שולחת מרחוק חיבוק ומילים של אהבה . כי היא אחרי הכל מנצחת גם ברגעים הכי קשים.