בולימיה

אני בת 25 לפני שנה ילדתי, חזרתי למשקל שלפני ההריון(54 קילו וגבהי 163) אולם מאז הפחד מלהשמין גדול יותר. התחלתי להקיא. בהתחלה רק כשאכלתי ארוחות שגרמו לי להרגיש כבדה בשבוע האחרון אני מקיאה כמעט כל דבר שאני אוכלת, אני יודעת שיש לי בעייה. ואף אחד לא יודע. יש לי בעל וילד נפלאים אני נראית מצויין ומצליחה מאוד בעבודה. אני אפילו יודעת מאיפה הפחד. אמא שלי אישה מלאה ולמרות שיש לה זוגיות טובה עם אבי, הוא מידי פעם (לאורך כל ילדותי ועד היום) מעיר לה על היותה שמנה. בעלי לעומת זאת מקבל אותי כמו שאני ואוהב אותי נורא אני לא יודעת ממה אני מפחדת. הרי גם כששקלתי 60 בעלי לא אמר כלום והמשיך לתת לי המון אהבה. אולי תוכלו להאיר את עיניי. למה אנשים מסויימים הופכים בולימים או אנורקסים ואחרים לא? ממה זה מושפע? רציתי רק לציין שכילדה קבלתי המון חום ואהבה, הייתי תלמידה טובה מאוד והוריי תמיד קבלו אותי איך שאני. אז איפה הבעיה?

בטי, טוב מאוד שבעלך מסוגל לקבל אותך כפי שאת. לא כולם מסוגלים. אני רוצה רק לשאול שאלה אחת: האם ההקאה לוותה בדחיפת אצבע? האם להקאה קדמה תחושה? עדי

בטי יקרה, אל תתני לירחוני האופנה ולפרסומות להפוך אותך למישהי שאת לא. יש לך חיים שלמים, עשירים ומאושרים, ואין כל סיבה שתדחפי אצבע ותקיאי רק כדי לההפוך לקולבית. אם את אהובה, מקובלת וחייך מלאים ומספקים - למה לחטט בכל מיני פינות? את הרי אמא חדשה, אז תהני מהחוויה הנפלאה הזו, השקיעי בה את האנרגיות במקום לפנטז על תדמית מזוייפת, ריקה ומתוסכלת של שדופה שמצליחה להיכנס למידה 35. תת משקל אינו הופך אותנו למוצלחות יותר, מאושרות יותר או סקסיות יותר.

תודה רבה לשתיכן על התגובה. לשאלתך ADI אני מרגישה כבדה ומלאה לאחר כל ארוחה, מעין הרגשה שאכלתי יותר מידי. כן, אני דוחפת אצבע ומקיאה. ומיה, הפחד להשמין גדול יותר. אע"פ שיש לי חיים מלאים ומאושרים כנראה שבכל זאת משהו חסר. אני פשוט מנסה להבין את עצמי קצת יותר, נורא חשוב לי לדעת למה? מה לא בסדר? ומשם להמשיך

בטי שלום רב, כפי שכתבת למיה ועדי, כנראה יש משהו חסר, משהו שהוא מעבר למסגרת החיצונית, משהו פנימי יותר. ובגלל זה בדיוק אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי ללמוד דרכי התמודדות עם מה שקורה לך, וגם להחלים מהפרעת האכילה שלקית בה. להערכתי ככל שתפני במהרה לטיפול, כך יהא טוב יותר. הפרעות אכילה ללא טיפול נוטות להתקבע ולהפוך כרוניות. יש לך ילדה קטנה, ומשפחה ויותר מהכל, את עצמך. שווה להילחם עכשיו, בשביל כל שאר הדברים, האנשים והיקר לך. בהצלחה, טלי פרידמן