אביב

היי סתם רציתי להגיד בוקר טוב... בעצם לא סתם,תמיד ישנה סיבה גם אם לא נראית לעין.. אז אם לא לעין ,לאן?. לגבי הפנימיה- זה מקום נחמד מאד, עם צוות שעושה רושם שגם הוא בסדר... אבל לעולם אין לדעת !!! וזאת כמובן מנסיון !!! למרות שאמרו לי שחייבים את שיתוף הפעולה של ההורים/הורה...ופעם בשבועיים ישנה קבוצת תמיכה.ופעם בחודש פגישה עם המטפל.. הם יוצרים מן תחושה של שיתוף כביכול אבל...אני קיבלתי תחושה של..הילד שלך אצלנו..ומרגע זה את כל ההחלטות לגביו אנחנו עושים. אני לא יודעת, רק עצם הרעיון הזה שהוא יהיה במקום סגור ולא יוכל להחליט בשביל עצמו ויצטרך לבקש רשות לכל דבר חוץ מלנשום. אולי התחלתי להיות פרנואידית? בכל מקרה, לא אלו החיים שרציתי שיהיו לבן שלי... חיים,אפשר לחשוב !

הי! מתחשק לך לספר קצת יותר? מה נותן לך תחושה שהמקום נחמד- התנאים המבניים? ההרכב של הצוות? סדר היום? החיוך של אם הבית? התפריט? ארועים מיוחדים שמתוכננים- נגיד מסיבה או יום כיף לקראת הכניסה? מה נותן לך תחושה של את בידיים שלנו? (תחזרי על הרשימה ותוסיפי עוד.) אל תכעסי- אולי יקח לי זמן לחזור. להתראות.........................

באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל ! כתבת שני דברים - אחד,האם מתחשק לי לספר יותר. והשני אל תכעסי... אז אולי אחבר בין השניים והשאלה שתשאל תהיה כזו : היי, מתחשק לך לספר כמה את כועסת עליי ? והתשובה שלי תהיה - כן, בטח שמתחשק לי לספר לך כמה אני כועסת עליך... רגע את כאן ורגע את נעלמת... וליתר הדברים... אני חושבת שהמבנים וגם האנשים נראו בסדר... אבל ! נחכה ונראה איך הם יוכלו להתמודד איתו. מעניין שהמנהל שאל את הבן שלי איך הוא חושב או רוצה שיעזרו לו ? והבן אמר - יש לי לפעמים שמש שמפחידה אותי ויש את הרוח והמזכירה שלה שאומרות לו כל מיני דברים מפחידים ואז הוא מפחד ובוכה ומה שצריך זה שיבינו אותו וידברו איתי וירגיעו אותו. עד שזה יעבור לו. אבל שוב,נחכה ונראה ! את יודעת,כשהוא היה מאושפז מצאנו סימני אלימות עליו אז הוא בכלל לא ידע או חשש להגיד מי עשה לו את זה. ולמרות שהגעתי לשם עם בעלי והוא לא חסך אף קללה או איום ולמרות שמידית פיטרו את המדריכים ואת איש הצוות .זה לא הרגיע אותי. במשך ימים רבים כשהלכתי משם והמדריך אמר שהוא ירגיע אותו ושאין לי מה לדאוג... הוא היה זה שבעצם עשה את מה שעשה ! אז תגידי את , מה אני אמורה לחשוב או להרגיש ? את חושבת שאפשר להאמין לחיוכים או למילים יפות ? מאז שזה קרה ובהמשך אישפוזו.. הגעתי לשם שלוש פעמים ביום ובדקתי אותו לאורך ולרוחב. על כל בעיה קטנה וגם אם כאב לו הראש ולא נתנו לו משהו נגד כאב, ישר למנהלת המחלקה. ואני חייבת להגיד שהיה שיתוף פעולה מלא מצידה בכל שעה שלא תהיה. תמיד הייתה לה תשובה או תגובה אשר הרגיעה אותי ! אז אולי בגלל שזה מקום חדש,אנשים חדשים והכל כל כך מבולבל, אני מרגישה כך.. אולי זה שמנהלת המחלקה היא הרופאה בפנימיה ,זה יכול להועיל.. דווקא קיבלתי כל מיני מסרים מהעו"סית שהיא אוהבת את הבן שלי ועוד כל מיני מחמאות לגביי. אז אולי זה יהיה לטובה.. ואולי,ואולי,ואולי...כמה אולי. ואולי לא היו הדברים מעולם....!