סתיו ברחובות ובלבבי...

הי לכם אנשים אהובים, אז מה קורה איתי ? מרגישה את הסתיו בעורקים, בוורידים, בכל נים ונים בגופי ונפשי.. זו תקופה כל כך מיוחדת עבורי.. עצב עמוק, מעורב ביופי, מעורב בגעגוע עמוק, בכמיהה.. מרגישה בסתיו את הטבעת שנוספת לגזע שבתוכי .. מתבוננת על העננים שמשנים צורתם, לרגע נדמים כאריה הבא לטרוף את העולם, ברגע שני נדמה כעובר קטן נם את שנתו כאילו כלום לא קרה.. מתחילה לחפש בעיני את החצבים, ועוד מעט גם נחליאלי יחייך חיוך עייף.. עוד שנה חלפה... עוד מעט ותתחיל שנה חדשה... ובראש השנה שוב אהיה חצי בלבד.. חצי ממני חזר לאמא אדמה.. ואשמע את תקיעות השופר, והתקיעה תיראה כחבל טבור היוצא ממני עד למרום. ואולי אז תשמע בעולם קריעה גדולה תכלה שנה וקללותיה. ואז תשמע בעולם קריאה גדולה תחל שנה וברכותיה.. שנה טובה, מתוקה, מתוך בריאות טובה לכולם.. שלכם, במבי

הי במבי יקרה, כבר זמן מה שאני צופה בחצבים. העננים נוכחים יותר בשלל צורות ונפחים. אנחנו בשלהי הקיץ. אכן שעות האור מתקצרות בקצב וחלקנו מרגישים זאת מאד. גם במצב הרוח. בסתיו גם יצאנו לראשונה לאוויר העולם. עצוב ממש שבמיוחד באירועים משפחתיים תחושת הבור מורגשת כל כך. תרצי לספר פה על החלק החסר? שמרי על עצמך, סוריקטה

החלק שבי שחסר סוריקטה , בן היתר ,שמורגש בחגים במלא העוצמה, ב ןזוגי שחלה בסרטן לבלב שבוע לאחר שנודע שאני חליתי בסרטן שד, הוא לא שרד.. חזר לאמא אדמה.. כן.. בסתיו הגחנו לאוויר העולם.. גם את, גם אני.. נובמבר.. חודש ללא חגים, ללא אירועים מיוחדים, אבל, כן, גם את, גם אני, הגחנו לאוויר העולם.. ואולי העננים, הרוח, הגשמים הראשונים חיבקו אותנו ,אמרו לנו בחיוך: ברוכות הבאות ,ראו ,העולם צוהל, שמח לקראתכן.. ואז השמיים חלצו שד וטיפות גשם ,מי חיים בעדינות מילאו פינו הקטן.. ענני כבשה עטפו אותנו ברוך, בחום, והרוח בלחש , ליטפה פנינו, שרה : בואי הנה ילדתי, בואי הנה נשמתי, בואי הנה תמתי, יונת חן שלי.. מאחלת ומברכת אותך בשנה טובה, מתוקה ומבורכת מתוך בריאות טובה ואיתנה.. ברכות כל כך בנאליות, ברכות כל כך חשובות.. שלך, במבי