RE: הי חטולית - היי אהובה

אז רק רגע נראה אם הבנתי אותך כלומר נותנים תוקף לכל מה שאת עוברת ומאמינים לך ? הבנתי נכון? הישענות בהחלט מבינה כמה צריך להיות אמפטיים ולתמוך הכי חשוב בכל מצב אז כן מסכימה אם הבנתי נכון איתך תמיד חטולית

הי חטולית, רציתי באותה הזדמנות לספר עד כמה אני משתמשת בזה בטיפול בתינוקות. יש אנשים שאומרים לא קרה כלום אתה סתם בוכה בלי סיבה ילד מפונק יאללה יאללה עושה דרמות משומדבר או אפילו ילד מושלם לרוב פחות מותאם, לתפיסתי. אספר - טיפלתי בתינוק קטנטן בן חודשים ספורים שההתקמות המוטורית אצלו הייתה איטית במיוחד. מחוץ לסקלה. זה כמובן משהו שנבדק רפואית ומנסים לעזור. ההורים אמרו על התינוק שהוא עצלן. לא מאמינה על עצמי - אמרתי להורים לבקש סליחה מהתינוק. הם, אגב, הבינו. מרגש. התינוק נזקק לפיזיותרפיה ועבדתי איתו יחד, ובדיעבד הוא גם הצליח להדביק את הפער. מאד אהבתי אז שיש מישהו שמטפל במטפל. הפזיותרפיסטית הנחתה אותי (כן, אני הלכתי עם התינוק למפגשים הטיפוליים וההנחיות). אם תינוק יתלונן, אף שהוא קטנצ'יק ואין לו מילים - אם אבין מדוע - אוכל לומר זאת במילים כמו כואבת לך הבטן כואבות השיניים לא נוח עצבני וכיוב אם ימעד אומר מעדת. אם יקום בלי לעשות עניין גם את זה אומר - מעדת והנה יופי קמת. גם לא תמיד חייבים לדבר. גמיש. וגם תלוי בתגובות של התינוק. איך יקבל את המילים. אחר כך אפשר גם להעביר את מימדי האירוע. נגיד - לקחו לך צעצוע מהיד או העיפו אותך על הרצפה וזרקו עליך את הכדור. או נפלת רציני ומכה חזקה או רק מעידה יחסית קלה. כאלה. עליי בדרך כלל לא רואים, זה גם בגללי כי אני מסתירה. רק על המטפל אני לא יכולה לעבוד. הנה סיפרתי מעט מעולמי. תיקוף ואמת חשובים לי מאד. סוריקטה