ימים עמוסים וגדושים מכל הבא ליד

כבר תקופה שנמצאת בבדיקות מקיפות בגלל כאבים מכל מיני סוגים כאבים כרוניים שלא מצאו להם עדיין פתרון והבית כמעט עולה בלהבות בגלל ...כן בגללה אינה מתערבת . אינה אומרת . אך אינה מפסיקה להעביר ביקורת בלתי פוסקת על הכל..ובעלי כבר מיואש ומתפרץ וצועק ובאמת שהכל רק מגדיש את השאת ולילות ללא שינה גם בגלל מזגנים שדלוקים מכל הכיוונים ואני קופאת למות מהקור ואין עם מי לדבר.. הם זקוקים לקור ולאחר מכך מתלוננים על כאבים בכל מקום.. ואני שאיני זקוקה למזגנים רק נותרתי באמצע וסובלת למרות שסגרתי את דלת חדר השינה כך שכיביכול זה חוסם אך אינו חוסם והקור חודר ומקפיא כל הזמן כבר מבקשת באמת סליחה שהמטפלת הזרה כבר תגיע ואמי תחזור לביתה ושם תיתן הוראות מה לעשות... נכון שלטפל בהורים במצבם זו מצווה גדולה אך עד איפה אפשר לסחות את הגוף והנשמה,? עייפתי מכל הבלאגן הזה ואין מי שיבין כל אחד מהם מתבצר בצורך שלו.. חטולית

חטולית יקרה, את יודעת - כשהייתי במרפאת כאב אמרו לי מילים שעצבנו והעליבו אותי, אבל יש בהן, אני מניחה, אמת מסוימת. אמרו לי שיש העצמה רגשית לכאב, ושורה תחתונה שאני צריכה לעשות דברים אקטיביים בעצמי. למשל, מעולם ההנאות. גרועה בזה. את מספרת על עומס יתר קיצוני, אובדן של הפינה האישית השקטה, המרחב. לעתים אין לוחץ וחונק מזה. להבנתי לפי אותו כיוון זה מכביד גם על הכאבים הפיזיים. התשובה אולי בך, ואולי אולי בעיתוי מסוים תידלק איזו נורה. לי המליצו על חופש. הנפש לא ממש תופסת מה זה. איתך בציפייה לחזרת המטפלת הזרה. הלוואי שתחושי הקלה מסוימת. סוריקטה