היי אודי והיי לכולם יום חמישי

כבר ממש מיואשת כלום לא זז שום דבר לא מתקדם רק הגוף החולה שלי עדיין צועק וצורח מכאבים כשהכל סוגר עלי ואין מוצא הגוף שלי משתגע מכאבים המצב ממש לא טוב ושום דבר לא נותן מרחב נשימה גם החדשות מלחיצות אותי תהיה מלחמה לא תהיה מלחמה כל העולם ואמא שלו גם מחליטים מה יקרה בגורלנו הם בכלל לא סופרים אותנו וביבי שתלוי בקאובוי הבלונדי מציית כי צריך אותו על חשבון כולנו כמה אפשר לסבול את המצב הזה ופתאום באישון ליל יתחילו כל האזעקות בכל הארץ ... הפחד לא נותן לעצום עין גם מצבה של אמי כזה וכל הכעסים של כל היום עולים בלילה בדיוק כשמניחה את הראש על הכר עד מתי ? המתח והלחץ מוציאים אותי מאיפוס.. שכבר תבוא כן ההיא שכצת יהיה לי רגיעה קצת מנוחה כאן בבית שאני כבר לא מכירה הכל מתהפך עלי כשאמי שתחיה נמצאת אצלי ילדי בית הספר יוצאים לחופשה בסוף החודש איזה כייף להם כבר לא זוכרת שנים שהייתי בחופשה הלכתי השבוע לספרית כאן ליד הבית השער שלי כבר גלש מתחת לכיסוי ראש שלי ורצתי לקצר גם כך חם מאןד לא הזמנת תור מצטערת תבואי ביום אחר מעולם לא הזמנתי ממש תור הייתה רואה אותי מחייכת ואומרת לי תיכנסי כשאת יכולה אז באתי הצאכזבתי נורא הנה גם זה לא הולך חזרתי הביתה לקחתי מספרים שכבר השתמשתי בהם בעבר והתחלתי לגזור מכל כיוון לא אכפת לי שיצא עקום אז מה גם כך לא רואים כלום תחת הכיסוי ראש..חצי שעה עשיתי שניט. שניט ועוד שניט שניט וזהו הוקל לי למרות שיצא עקום כמוני בכל יום מוצאת עוד שווענץ עקום גוזרת.. כבר לא אכפת לי כלום חטולית