סופ"ש תחיל"ש

הי אודי, אכן יום חמישי שעבר התאפיין כמצב קשה לנשיאה. הרגשתי שהנפש שלי נסדקה. לטוב ולרע. לטוב - כי אולי כמעט בכיתי. ויתרתי. וכשאני לבד, לפחות לעת עתה, אני בוחרת לצמצם אינטראקציות עם אנשים, כי יוצא לי לפגוש הרבה יותר אגרסיות מאשר רוך. הגם שאינן מופנות אליי ישירות, לא כל שכן אם זולגות מולי לכאורה אישית. האוויר כאילו דחוס בהן. תמיד הכי חשוך לפני עלות השיר - ציטטת. חשוך עכשיו. לראייתי - גם קודם חשבנו שהכי חשוך והנה נהיה חשוך עוד יותר. ועל פני שנים. ייתכן שיחול שיקום מסוים פה. אך להבנתי, קצבים של אומות אורכים שנים. לעתים עשרות שנים. חשבתי על הנפש שלי - חלקים שוקמו בה באיטיות רבה וחל שינוי, אך לא מהפך גרנדיוני, ואותות הפגיעה - הם שם. בימים האחרונים גם האיים הקטנים והחיים שבראתי פחות הצליחו לעשות מלאכתם. כשהגוף ישן גרוע, וברמת דריכות גבוהה מתמדת, לא כל שכן בעשור השישי והשביעי לחיים, ההחלמה של המערכות בו איטית ולעתים כמעט לא מתאפשרת. הישגים חלקיים - כן. אך כרגע מורגש שמעט מידי. כעת, להרגשתי, ישראל והעולם במצב חינני פחות. אף על פי כן ולמרות הכל - שניקח אוויר לנשימה ככל המתאפשר. סוריקטה