תלישת שערות

בתי כיום בת 11 מגיל התינוקות היתה נרדמת על ידי ליטוף שערה במשך הזמן נהפך לתלישת שערות. היא טופלה על ידי פסיכולוג קליני שטען שזהו קושי רגשי להפרד מאמא הטיפול ערך שנתיים כאשר חוץ מהוצאה כספית אדירה לא נראה שיפור . אם כי יש שיפור חברתי שלא היה טוב. כיום היא עדין עושה זאת כשזה בא יחד עם מציצת אצבע, היא הולכת לקבוצה שמטפלת בילדים באומנות תרפיסטית יחד עם עוד שני ילדים מכיתתה שזקוקים לזה ושם מדברים על בעיות בבית ובכיתה ואיך להשתלב, שיפור ישנו אך בנושא השערות אין שינוי . מצב השיער גרוע וישנם אף קרחות, אנו אובדי עצות למי לפנות האם להתעלם ולקוות שיעבור או להעיר לה וזה אף פעם לא עזר, אשמח לקבל עצה יעוץ מבעלי ניסיון ומבעלי מקצוע על פתרון אפשרי תודה.

זה לא עניין לפסיכולוג, ולהסברים התלושים מן המציאות. יש לפנות לבעל מקצוע טוב המתמחה בילדים. פסיכיאטר................. אני מכירה את התופעה. זה מצביע על אי שקט ולא על פרידה מאמא. מרגיז שטיפולים עולים כסף ואין בצידם ולא כלום. ועוד חוטפים בסוף גם רגשי אשמה בגלל היותנו הורים. התלישה דומה לרחיצת ידיים כפייתית, או תופעות אחרות . דברי עם רופא ולא עם "דברן". בינתיים, נסי להעסיק לה את הידיים , עד כמה שניתן....בהפעלה מסוג חיובי.. משחקים או פעילות גופנית. אני ניסיתי, זה עזר .... ישבתי וצפיתי בידיים שמתרוממות אל הראש, ולא מצליחות לעצור את התלישה. ומה שקרה לי אתמול אצל הרופאה בבית חולים ......אספר לכם כשארגעעעעעעעעעעעעעעעעע זוכרים שאמרתי לעמי , שאני שמחה שהוא מבין שרופאים צריכים לדבר עם המשפחה.??????? חכו.....עוד אשוב............

היי בוקר טוב.... את צודקת ! אכן הרופאים צריכים ללמוד לדבר עם המשפחה וגם עם החולה. אבל אני למדתי, שאם הרופא לא מדבר איתי, אין שום בעיה ! אני מדברת איתו ! המון פעמים הלכתי לשיחות עם מחברת ועט.. ושאלתי..וכתבתי... הלכתי לביתי...קראתי ספרים...עשיתי השוואה בין תרופות וחזרתי שוב ,ושוב התנצלתי ודברתי. ולא פעם קרו גם טעויות אבל הן תוקנו... למשל: הידעת שאטומין עלול לגרום לבעיה במתן שתן? וכשהבן שלי היה מאושפז הם לא ראו את זה...אבל עקבתי אחר התגובות שלו וראיתי שזה מה שקורה והערתי את תשומת הלב...והם מיד החליפו את התרופה. כמובן שהתנצלתי לפני על הבורות וחוסר הידיעה אבל זה עזר ! אז צריך להיות נודניק בדרך כלל ..אבל חשוב גם שהצד השני ישתף פעולה. אז אימא של.... שובי במהרה וספרי מה קרה. אליאן

לאמא המודאגת שלום רב. התופעה ממנה סובלת ביתך נקראית טריכוטילומניה. זהו סימפטום מאוד עקשני ובאמת מאוד מטריד. יש לו גם הסברים דינאמיים, אבל לפי מה שאת מתארת אולי כדאי לטפל בסימפטום ע"י טיפול התנהגותי ואולי אף בהיפנוזה. כתבי את אזור מגורייך וכך נוכל להציע לך למי לפנות. את יכולה גם לשאול את ד"ר קפלן לגבי המלצה טיפולית נוספת. בברכה. רוית.

אמא מודאגת שלום בהמשך לדבריך של רוית, אכן הטיפול בבעיה דורש לעיתים שילוב של שיטות, ולעיתים הוא קשה בשל התופעה ה"עקשנית". זוהי סוג של התנהגות כפייתית שבבסיסה עומדת חרדה. אחת השאלות היא האם התופעה מטרידה את הילדה, או רק אותך. אם לילדה יש מוטיבציה להפסיק את התופעה ניתן לפעול אכן בשיטות התנהגותיות ואף להיעזר בהיפנוזה שהיא שיטה יעילה במיוחד עם ילדים. הטיפול הוא קצר וממוקד ורצוי לערוך פגישות מעקב בחודשים הראשונים. במקרים חריפים נדרש גם טיפול תרופתי אם כי בילדים הנטייה היא להימנע מכך במידת האפשר. במידה והילדה אינה רוצה לשתף פעולה הסיפור יכול להיות שונה לגמרי. הטיפול הממוקד לא יעזור ללא מוטיבציה ושיתוף פעולה ממשי מצידה. במקרה כזה ההסברים הדינמיים וטיפול ממושך יותר הם האלטרנטיבה היחידה. לעיתים ניתן לפעול בטיפול משפחתי, במידה ויש השערה שההקשר הוא ביחסים שבתוך המשפחה. הסיבות לתופעה מורכבות ולא תמיד נובעות ממקור אחד בלבד. בהחלט חשוב לטפל בכך כעת כיוון שהתופעה עלולה להימשך שנים רבות ללא טיפול. באינטרנט יש חומר רב על הנושא. בעברית אני מכיר רק מקור אחד ותוכלי לעיין בו: http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין בו פירוט רב על הטיפול הפסיכולוגי אך קיימים הסברים על התופעה. אני מציע שתפנו לייעוץ מקצועי בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא מודאגת שלום איני מומחה בילדים אולם במבוגרים לעתים גם טפול תרופתי עוזר לבד או כטפול נלווה במקרים עקשים בהצלחה עמי