החיים בשבוע האחרון
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
התחיל שבוע, חלף שבוע, רק שבוע, הבית עומד על תלו. היצורים בסדר. ישנה עם נעליים, בגדים, כובע ואור. בהתרעות מזנקת החוצה עם תיק חירום ורצה למקלט כלשהו. אצלנו אין. הלילות הראשונים היו עם אפס שינה. היה לילה אחד בו לקחתי תרופות שינה, אין מה לעשות, האזעקה התחילה בזמן שפעולת התרופות הייתה בעוצמתה המירבית. התעוררתי אחרי שהאזעקה פסקה ומצאתי עצמי רצה בחושך ברחוב שומם, בקושי מתאפקת עם השלפוחית, כשבומים נשמעים ברקע. לשלוש משפחות שאני מכירה ניזוקו הבתים רציני. לאנשים שלום. חוזרים היום לעבודה. נראה איך יהיה. זה נחשב מצב בסדר יחסית. כל כך מהר מתרגלים לטרפת. סוריקטה
הי שוב, רק לומר שבתוך הטרפת הכללית - אחי, האדם הקרוב ביותר אליי, חולה סרטן. לא מתאים. אחיין בלחימה. לא מתאים. וענייניי וכאביי שלי. כרגע גם היצורים לא מצליחים לנחם. מקווה שבבוקר ישתפר. קצת מידי. סוריקטה
הי סוריקטה, יש הרבה לא מתאים בימים האלו. אתמול למשל, היה יום שרבים הרגישו אותו (בעיקר כאן בצפון, שטווח ללא הפסקה) כתחושת מיאוס. ברגעים כאלו אני נוהג לחפש משהו טוב להתמקד בו. לרוב ניתן למצוא. בכתיבתך יש. אודי
הי אודי - בהחלט נאחזת בדברים טובים ויודעת להבחין בהם. תודה, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
