l yali

היי מה שלומך כן כן כן אלייך התכוונתי גם אתמול. רשמת משהו נורא יפה באמת וגם נורא מדבר אליי באמת את חושבת שבצבא משתנים דברים? אבל אל תשכחי שאני אחת כזו שבחיים לא היו לי חברים כי אני אחת קרה כזו משדרת להם אל ת תדברו איתי וכו.. אבל כול זה כתוצאה מפחד שאחרי שאדבר ישנאו אותי או יצחקו. את חושבת שלאחת כמוני שקשה לפתח קשרים זה טוב רחוק? לא יהיה לי לפי דעתך עוד יותר גרוע מאשר לחזור יום יום הביתה? האם כמו שהיתי בבתי ספרים שונים ובכולם הייתי אותו דבר בצבא זה בטוח ימשיך נכון? אני כול כך מפחדת שהיה ליי כמו שהיה לי כול החיים אני נורא פגיעה . אנא אנא מימך תיאצי לי מה הכי כדאי לעשות??? תודה

בוקר טוב מתוקה, אומרים שלהיות אמיץ זה לפחד ובכל זאת לעשות את זה, מותר לך לפחד אבל לא להשתהות יותר מידי על מה אם ואיך ואילו. את מבקשת שאייעץ לך מה הכי כדאי לעשות ?! אז ראשית קחי בחשבון שהייעוץ שלי אליך הוא בהחלט לא מקצועי מה גם שאני לא מכירה אותך מספיק לעומק בכדי להבין את רמת הפגיעות שאת אומרת שאת חשה, יכול להיות שהשד הוא לא כל כך נורא כפי שאת חושבת, כמעט ברור שאת מבקשת תשובה מסויימת, מישהו שיחליט בשבילך שהכי טוב זה לשרת קל"ב ולהיות יום יום בבית לכן אני יכולה לאמר לך אך ורק מניסיוני שלי שהשירות רחוק מהבית אומנם העמיד בפני קשיים שלא הכרתי לפני כן ובטוח שלא הייתי מכירה אם הייתי חוזרת כל יום לחדר המוכר הפרטי והאינטימי שלי, לבישולים של אמא ובכלל לחממה הנוחה והמוגנת. אין טעם להתחבא מתחת לשמיכה, כי יום אחד את עלולה לגלות שפיספת המון. שלך יעל

יעלוש... כן האמת היא שאני רוצה רחוק גם מהקטע הזה של החברה , אבל מה שכן הכי מפריע לי וחוששת זה בגלל זה שאני יהיה איתם יום יום ואם אני לא יסתדר ואני יחוש אותו דבר זה הפחד שלי. והשאלה אם את חושבת שנכון שתמיד היתי חסרת בטחון לחלוטין ופגיע את חושבת שבצבא זה יכול להשתנות? הלוואי והייתי מרגישה אחרת ויותר פתוחה לאנשים, אבל זה בלתי אפשרי לי. וזה הפחד הגדול? תודה לך