הציעו לי לפנות לכאן עם בעיה זו..-תשובה מרופא בבקשה

שלום! אני בת 17, ויש לי חברה טובה שאני חוששת שיש לה בעיית אוכל הקשורה גם בספורט. לפי מה שידוע לי, היא אוכלת ארוחת בוקר רגילה (גבינה, פרוסת לחם, או דגנים.. לא יותר מזה), בארוחת "עשר" היא אוכלת מקסימום פרי אחד... במקרה הטוב שניים. כשהיא חוזרת היא אוכלת צהריים, במנות מאוד קטנות (היא באה אליי לאכול, ראתה את הכמות שאני אוכלת ונבהלה... בקושי אחלה חצי מהצלחת. ואם אנחנו הולכים למק'דונלדס או משהו דומה, היא לא מסוגלת לסיים את ההמבורגר, כך שהיא בד"כ אוכלת מנת ילדים) שמורכבות בד"כ ממנת בשר קטנה (שניצל למשל) וסלט, ובערב היא לא אוכלת. היא טוענת שהיא אוכלת הרבה ממתקים ושוקולד אחרי הצהריים, אך גם אם כן, כמו שאני מכירה אותה זה לא יותר מפרוסת עוגה או חטיף קטן. כמו כן עליי לציין שהיא עושה ספורט כמעט כל יום (3 פעמים בשבוע אימון טניס של כ-3 שעות, וכמו כן היא הולכת כל יום שהיא לא באימון לחדר כושר (כמעט כל יום) לשעתיים לערך. לדעתי זה מוגזם, כי יש לתת לגוף לנוח מעט. גובהה 1.60 לערך והיא שוקלת 47 ק"ג, כאשר אני די בטוחה שרוב משקלה מורכב משרירים... ניסיתי להסביר לה שהיא צריכה לאכול יותר, אבל היא ממש לא אוהבת דברים שמורכבים מפחממות (או דברים שהכי מושכים אותי, כמו בורקסים, קוראסונים וכו'), וכמו כן דברים מתוקים מדי (שוקולד חלב נקרא אצלה מתוק מדי). האם אני צריכה לדאוג? מה אני יכולה לעשות? תודה מראש

עדי, נסי לתת סימנים נוספים, כגון: לימודים, עייפות או משהו. בכל מקרה, על פניו יש מקום לדעתי לדאגה וטוב עשית שפנית. עדי

לפי עצת עדי (adi) החלטי להוסיף עוד סימנים לבעייתה של חברתי: בלימודים אין לה בעיה. להפך.. היינו עד לפני מספר ימים בכיתה י"א, והממוצע שלה הוא 97. בשלב מסויים לפני מספר חודשים (זו לא בעיה חדשה) היא אמרה לי כשדיברנו על דיאטה שאני אזהר שלא להגיע למצב כמו שהיא נראית. אך מאז היא לא חזרה על משפט זה, אלא להפך, היא מראה שהיא אוהבת את איך שהיא נראית. (יש לה חבר, אני מניחה שהוא נותן לה את ההרגשה הזאת). מדי פעם, היא נתקפת בבעיית עייפות, אך מכיוון שהיא לא אוהבת את ההרגשה הזו היא בד"כ הולכת לחדר כושר כדי להתעורר......... כמו כן אני יודעת על בעיה שהייתה לה של חוסר שינה - היו ימים שהיא לא ישנה כלל, והיה מצב של כשבועיים (אולי יותר, לא בטוחה) שהיא קמה בדיוק ב- 6 כל יום, ללא רצונה, ומאותו רגע לא יכלה לישון עוד. אני חושבת שכדאי לי לציין שהחבר שלה מנסה להאכיל אותה הרבה כי היא רזה, וגם עוד חברה שלה אמרה לה שהיא צריכה קצת לאכול. אחת הבעיות היא שהיא אדם יחסית אגריסיבי. ז"א, אם לדעתה מישהו יעבור את הקו או יגיד לה משהו שלא במקום, היא בד"כ תשים אותו ב"ספר השחור".. כמו שאומרים. ז"א, היא מאוד לא תשמח על כך. לדוגמא, בד"כ היינו קוראים לה אנורקסית, ככה בצחוק. ובשלב כלשהו, היא אמרה לי (וכנראה גם לחבר ולחברה שלה) להפסיק לקרוא לה כך, כי זה מפריע לה. בתחילת השנה שעברה, נסענו לפולין, ובטעות קראתי לה כך, והיא נתנה לי יחס של מעוצבנת באותו יום (למרות שיכול להיות שזה גם בגלל המצב רוח שהיה לכולם באותו יום). בגלל "בעיה" זו קשה לי לדבר איתה. אשמח לשמוע תגובות. תודה

עדי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את הערכתי אליך, על דאגתך לחברה שלך. ייתכן ומדובר בתהליך נורמטיבי של אימוץ דפוסי אכילה מסויימים, המתאימים לאורך חייה של חברתך. יחד עם זאת ייתכן מאד שמדובר בתחילתה של הפרעת אכילה. אני חושבת שאל לך להישאר עם הדברים לבד, אולי כדאי לך לשתף את הוריה, את יועצת ביה"ס או כל מבוגר אחר היכול לסייע. יתרה מזו, בראש ובראשונה, אני חושבת שכדאי לך לדבר איתה, ולספר לה על דאגתך. אם את רואה שהיא אינה מעוניינת להקשיב, ממשיכה לרדת במשקל, ומצמצמת את ארוחותיה, את חייבת לפנות למישהו מבוגר שידאג ויטפל בחברתך. בברכה, טלי פרידמן

לטלי פרידמן שלום אני יודעת שאת מייעצת לי לדבר עם מישהו מבוגר, אך דבר זה די בעייתי. אני אתן לך דוגמא, שאמא שלה מנסה לגרום לה לאכול ואומרת לה לאכול יותר. אך חברתי חושבת שאמא שלה מקנאה בה (כי אמא שלה מנסה לעשות דיאטה והיא בעצמה הולכת למכוני אירובי וכו'), ועל הפרנציפ היא לא אוכלת.. ככה שאם אמא שלה תדבר איתה, זה לא יעזור, זה אפילו יחמיר את המצב. ניסיתי בעצמי לדבר איתה, אך ברור לי שהיא לא מעוניינת בכך. היא בעצמה מספרת לי הרבה פעמים כמה היא אוכלת ביום, ולפי ספירה מהירה אפשר להגיד שהיא לא עולה על 800 קלוריות ביום (ולפי מה שקראתי, דיאטנים ממליצים לאכול מינימום 1200 קלוריות למטרת דיאטה והרזיה). אני חושבת שהיחיד שיכול לדבר איתה זה המאמן שלה של הטניס (היא סיפרה לי שהוא שאל אותה מה היא אוכלת וכשהיא אמרה לו הוא אמר לה לאכול יותר), אך אין לי דרך להשיג את המספר שלו. מה שבטוח זה - שאם אני אראה שהיא מרזה עוד, אני לא אשתוק. למרות שבכל מקרה יש הרבה אנשים שדואגים לה.. תודה רבה

עדי שלום מה שאת מתארת מדאיג יתכן ומדובר באנורקסיה. מומלץ על הערכה של רופא משפחה את מצבה הגופני ובהמשך הערכה של איש בריאות הנפש לגבי הצורך בהמשך טפול כמובן יש לערב את ההורים אם היא קטינה בהצלחה עמי