לטלי....

אז ככה אני עוד חדשיים מתגייסת נורא מפחדת תיארתי לך כבר פחות או יותר את מצבי אני נערה חסרת בטחון לחלוטין פעם זה היה בגלל השיניים היו זוועה היום אני בטיפול ויותר טוב . אני מפחדת שמה שהיה בתכון ובכלל ימשיך איתי הלאה אני רוצה לצין שעברתי 2 בתי ספר בתיכון ושתיהן היו לגבי אותו צרה.. אני שמחה שנגמר כול המצבי לחץ האלאה בחברה הבעייה שאני מתחילה פרק חדש עם חברה חדשה והפחד שהישאר אותו דבר .הייתי 5 חודש אצל פסיכולוג. אני רוצה שאיפתי לשרת רחוק מהבית הפחד העוד יותר ששמה זה כול היום לחיות החברה של אנשים אולי זה יותר יפריע לי, אבל זה מה שאני רחוק. אייך מתגברים על זה ? השאלה הכי חשובה האם אם בתכון ובכלל בחיים לא יסתדרתי עם אנשים וקשה היה ליצור קשרים יכול פתאום לישתנות בצבא? ואם כן אייך עושים זאת? תודה רבה רבה לך......

נטע לי שלום רב, אחד הדברים הטובים והמעניינים בחיים הוא שאנשים כל הזמן משתנים. החיים עצמם הם דינמיים מלאי שינויים, ובעקבותיהם גם אנו, האנשים, מחוייבים להשתנות כל הזמן. את שואלת האם השינוי יקרה בצבא. אינני יודעת לומר לך זאת. אבל עצם רצונך לשרת רחוק מהבית, מעיד על רצונך לשנות ולהשתנות, או אם אשתמש במילים מתאימות יותר, אזי את רוצה להתחיל לפתוח בתוכך חלקים נסתרים וחבויים. זה יכול להיות לטובה.... ובכל מקרה, אם את מגיעה לצבא, וחשה עדיין מועקה וקושי, כדאי לפנות לסיוע הנפשי המצוי בצבא. חבל ולא כדאי להשאיר מועקות... שיהיה לך בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן