הצילו

שלום . רציתי אולי עצה מימשהו אז ככה אני עוד חודשיים מתגיסת כולי פחד אבל זה לא סתם פחד כמו שכולם עוברים פחד שמצדיק אני חסרת בטחון לחלוטין כול מילה פוגעת בי ומרוב שאני רגישה בוכה מכול דבר כמעט, קשה קשה קשה, לי להתחבר עם אנשים ולפתח אימם שיחה מבלי לחשוב בטח אחרי זה יחשבו ככה, וככה כול החיים הייתי כך עברתי 3 בתי ספר ושום דבר לא ישתנה , אני יחסית עם אנשים שותקת מרוב פחד. אנא אנא ממכם עזרו לי לפתרון אני חסרת עונים כבר ולא יודעת אייך להתמודד, ועוד שאלה.. האם יש אנשים עוד במצבי??? או שלא ככה??? ורציתי לציין שאני נורא נורא רוצה את השרות שלי רחוק מהבית וכי אני כמעט בטוחה שהנזק היה יותר גרוע ? אבל זה שאיפתי מה עושים תודה.....

נטע-לי, הייתי שם, ודווקא הצבא עזר לי להתגבר על הקשיים האלה. עדי

היי לך... מניסיון רע ומר אני יכולה להזדהות איתך. אני הייתי שתקנית כל התיכון,זה עשה לי כזו טראומה שעד היום אני פוחדת להמשיך למסגרות חדשות אבל השתנתי בצבא,בהתחלה הייתי נורא שקטה אבל לאט לאט נפתחתי גם כי הגיעו אנשים חדשים ואז הרגשתי וותיקה ומנוסה. תראי בטחון זה משהו שקשה לשנות עם ההתבגרות הוא עולה והיום שנה שאני כבר בטיפול פסיכולוגי וזה גם שיפר את הבטחון שלי אבל עדיין יש לי דרך חדשה. אני סובלת מהתקפי חרדה ושתדעי ששנה לא עבדתי ועוד שלושה שבועות אני הולכת לעבודה חדשה שדורשת קורס לפני אני מתה מפחד בעיקר בגלל הקטע החברתי אבל חשוב שאלך על מנת שאוכל לעלות שם את הבטחון. הבטחוןעולה כשמדברים ועושים ומשתתפים ופתאום את מגלה שהיי את לא פחות טובה מאף אחד ואפילו אנשים אוהבים אותך ודברייך לעיניין וגם כשהם לא תמיד לעיניין לא קרה אסון. כך שהדרך היחידה היא לקפוץ למים ולדבר ואם כמוני זה נראה לך משהו שתצטרכי עזרה מקצועית תאמיני לי תפני לפסיכולוג מיקצועי וטוב וזה ייעזור לך עוד להעלות את הבטחון... גיוס נעים בהצלחה