זמן לשתוק, או לצרוח או לבכות, או...

ובכל זאת אראה נוכחות. הי אנשים, במקום הקטן שלנו - מלחמה. מלחמה בקנה מידה רחב. אבידות רבים, נפגעים רבים והחטיפות. ורמות האגרסיביות והאימה קיצוניות. חוסר האונים, תחושת הנטישה, ההפקרה, העצמת אובדן האמון. נורא ומזעזע. מילים פשוטות מידי מכדי לתאר. יקיריי ואני בסדר כרגע, עד כמה שאפשר לקרוא לזה בסדר. אנא כתבו שאתם כאן, ומה עובר עליכם? סוריקטה