טלי-אליאן-מישהי-שרון-אורה-אנג' ל-בילי וכולם..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

22/06/2001 | 05:46 | מאת: אביב

היי לכל הנשמות שלי, אני מיד הולכת להכין תיק ולצאת באמת קצת לחופש, לנוח, להרגע, ולנשום אויר צח. וממש לפני רציתי לאחל לכולנו שבת מקסימה ושלוה ושקטה ושטופת שמש ואור. שולחת לכולכם חיבוקים ונשיקות וכוחות, וכבר מתגעגעת אז שלא תעזו לשכוח אותי. כי אני חוזרת ביום ראשון ומיד מיד שבה להיות כאן איתכם ובשבילכם ובשבילי. אוהבת חזק ומתגעגעת, שלכם אביב.

22/06/2001 | 06:15 | מאת: Angel

בוקר טוב לך תעשי חיים!!!! אני החלטתי מה אני עושה נגשת לספרייה ומביאה איזה 4-5 ספרים של הסופרים שאני אוהבת ולכ הסופשבוע מתחת לשמיכה,עם חימום והרבה הרבה מנוחה ושתייה... עד שהחום הזה ירד והמחלה תעבור... אני מאוד מקווה שיהיה לי את הכוח להגשים את זה. אגב,בפעם הראשונה ששכנעת אותי להתקשר אל המטפלת,לא דיברנו הרבה.אמרתי שהתקשרתי כדי לברר משהו בקשר לאיזה טופס.לא נגשתי לעניין. אבל אתמול נשברתי והתקשרתי ובכיתי והקדמנו פגישה. והיא אמרה שבגלל שיחת הטלפון הזו וההתפרקות שלי,היא מרגישה שאולי אני מוכנה כבר לעזור לעצמי בדרך שהיא הכי קשה בשבילי: לנתק מעצי את דפוס ההתקרבות התרחקות שאני מסגלת כ"כ הרבה פעמים. וכתבתי לך הודעה למטה-כן התקדמתי אני מבקשת! :) אז תעשי חיים ותראי הרבה דברים יפים, דשא ירוק, פרחים לבנים, כנרת יפה... ואל תתקרבי לשום מקום ציבורי, אפילו בעל פחות מקומה אחת, בלי מצנח,שכפ"ץ,קסדה וגלאי מתכות. סתם ציניות שלי:) אוהבת, אנג'ל.

22/06/2001 | 09:04 | מאת: אביב

אנג'ל יקרה, שיהיה לך סופשבוע קל, רגוע ושלו. קראתי את התגובה שלך, ואין לי זמן להגיב כי אני מיד יוצאת, ובכל זאת קבלי קטע מתוך הספר ``דברים שצריכים לעבור`` מאת ורד מוסנזון, ונדבר כשאני אחזור - ``לפני כמה לילות דיברתי עם איש אחד שהיה לי חכם נורא. דיברנו הרבה על אהבות ואכזבות וחתולים. אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת מעריצה בחתולים וקצת גם בי זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו או מאיזה גובה יזרקו אותם תמיד הם ינחתו על הרגלים ויחייכו חיוך חתולי אדיש ומתנשא וימשיכו ללכת כאילו כלום לא קרה ואף אחד לא נפל ובטח לא הם. כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא הוא שתק לרגע ואחר כך, ענה שזה בכלל לא ככה אלא אחרת לגמרי, שבעצם, החתולים רק עושים כאילו שכלום לא כואב והם נפלו על הרגליים. בעצם הם נופלים על הגב ונשברים כל פעם מחדש לרסיסים אבל הם חתולים ויודעים שזה חלק מהתדמית שלהם, ושכולם מצפים שהם יפלו תמיד על הרגלים אז הם לא מראים לאף אחד שזה בכלל לא ככה באמת האיש הזה לא ראה את הפנים שלי בלילה ההוא, כשאמר את המלים האלו וטוב שלא ראה. כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח, שהוא היה מוריד ת`עינים ורואה ת`רסיסים שלי על הריצפה" אני ראיתי את השברים אנג'ל, ושמעתי את הקריאות, רק תמשיכי בטיפול, התחלת משהו טוב, אל תמהרי לזרוק אותו כל כך מהר, ואני אומרת את זה כי את חשובה לי, כי אנחנו מכירות כבר המון זמן בהמון ואריאציות.. התקדמת, נכון.. הפסקת להקיא, אל תעצרי את זה באמצע, גם האנורקסיה ניתנת לשליטה כמו הבולמיה, רק תני לעצמך ולטיפול, צ'אנס.. נדבר כשאשוב.. שלך אביב.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית