עזרו לי לעזור לחבר טוב

יש לי חבר שמקריח והוא בדכאון נוראי. הוא לא יוצא מהבית, כל היום מסתכל בראי וסופר שערות. הוא מקבל טיפול פסיכיאטרי וכדורים (סרוקסט) אבל הוא מדרדר מדחי לדחי. אתם חייבים לעזור לי לעזור לו. חבר נואש

מה הטלפון שלו? אני אעודד אותו!

שלום לך. לדעתי הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות לחברך הוא פשוט להיות איתו, להבין אותו, לנסות לצאת איתו ולמצוא סיבות טובות לעזוב את הבית. הייתי אפילו ממליצה על כובע. אבל הדבר הכי חשוב - הראה לו שאתה אוהב אותו, תביא לו אוכל שהוא אוהב שתאכלו בצוותא, תהייה שם בשבילו. בהצלחה

חבר יקר, אולי תעשה קרחת גם אתה. אני לא צוחקת!!!!!!!!!!!!! עדי

ברור שהוא מתדרדר. הוא לוקח סמים פסיכיאטרים שגורמים לנזק מוחי בלתי הפיך.

אוקיי דבר ראשון, ההתייחסות שלי היא לעזרי: חבל, חבל, ממש חבל שאתה מביע דיעה על דבר שאינך יודע עליו דבר וחצי דבר. מי אתה שתביע דיעה על נושא שעליו יכול לדבר רק מדען, כימאי או רופא? האם יש ברשותך מעבדה שאינני יודעת עליה ושם עשית את ניסוייך המדעיים ואז הגשת תזה מסכמת לאיזשהו איגוד מדענים??? סביר להניח שלא. דעתי זו תקפה גם אם תטען שאתה או מישהו קרוב אליך לקחו תרופות "פסיכיאטריות" ואז ראית מה זה עושה. אתה עדיין אינך יודע דבר. מי שבאמת יודע - דעתו התומכת או המתנגדת תהיה מאד מקצועית ותבוטא ככזאת. מה גם שנראה לפי תשובתך הלקונית, הנחרצת והבורה שניצלת את שאלתו הנואשת של החבר הטוב לבמה שבה תבטא זעם ושטויות. ועכשיו לעניין האמיתי: תשמע, חבר נואש, אין הרבה שבאמת תוכל לעשות כדי לשנות לחלוטין את המצב ומהר. זה כנראה ייקח זמן ואינני בטוחה, אף על פי שהתקרחות מהירה היא נוראית, שזו הסיבה השורשית לדיכאון. אם היא לא אורגנית בעליל יש לקחת בחשבון שהיא יכולה להיות סימפטום של הדיכאון ויש להיכנס עמוק יותר וזאת עושים בטיפול. אבל תקשיב טוב, אני תומכת לחלוטין בעצה של עדי ואני מדברת בשיא הרצינות. אם אתה גם נואש כמוהו - עשה מעשה אמיץ ואוהב. תעשה קרחת. קראתי פעם על שישה חברים (זה היה בעיתון והיתה על זה גם כתבה - לפני מספר שנים) שעשו קרחת למען חברם שחלה בסרטן ואושפז והתקרח מהכימותרפיה. את האושר שזה גרם לו להרגיש הוא לא יכול היה לתאר במילים. תחשוב על זה ברצינות - ואנא החזר לי תשובה לגבי דעתך/החלטתך או כל התפתחות אחרת - זה חשוב לכל מי שענה לך - כך אני מתארת. זה המעט (וזה המון) שתוכל לעשות מבחינתך מלבד לנסות לעודד אותו ועם המון אופטימיות. את השאר יעשה הוא - בשארית כוחותיו ואמונתו - בעזרת בדיקות ו/או טיפולים וכמובן המון אמונה. בהצלחה, מיכל