למשיהי יקרה

שלום גם לך! באמת נעלמתי קצת, אבל עכשיו אני מנסה להשלים את החסר:-) כבר יותר נרגעתי מהלחץ של העבודה. אני מחפשת ב- easy משהו אחר, אבל באמת בלי הרבה תקווה. לפחות יש לי עכשיו מקום עבודה שאני אוהבת, חבל רק שנאלצתי לוותר על חלק אולי לא כזה גדול מהמשכורת, אבל עדיין משמעותי. וחוץ מזה... אני עייפה מאוד. הגוף מתחיל לתת תסמיני עייפות כאלה, ואני יודעת מה יכול לשפר את זה אבל ממש לא מסוגלת. למרות כל מה שלפעמים אני כותבת כאן, מייעצת לאנשים אחרים, מנסה לעזור. כל עוד זה נוגע אלי - אני פשוט מנסה ליישם רק את הקטע של "להנות מהחיים" אבל כל עוד הראש שלי תקוע בתוך ההפרעה, ההנאה באה בקושי רב. לפעמים אני ממש חולמת על אשפוז, על איזה שוטר שיעמוד ויכריח אותי ואני אבכה, אתייסר, אבל בסוף אעשה את זה. אין לי את השוטר הפנימי הזה. אני גם לא רוצה לחפש אותו בקרבי. לא בחבר שלי, לא בחברות. זה לא עובד. אני באמת ממעיטה לחשוב על מה אני עושה לגוף שלי. מנסה לספוג. "לא נורא, עוד מעט יגיע הערב אז אוכל". ואז זה כבר הופך למן בולמוס (בהגדרות של אנורקסית), אבל זה ממש לא עושה טוב. גם נפשי וגם גופני. זה כמו גלגל. לא יכולה להפוך אותו. פשוט לא. אני יודעת את כל התשובות, את כל האין ספור תפריטים, שממש לא משמינים, אבל זה כל כך לא עניין של שומן. זה הסם שלי וקשה לי להתנתק ממנו. אני בן אדם שנוטה מאוד להתמכר. סיגריות, אלכוהול, גראס, עבודה. אבל בדברים האלה אני ממש יודעת להגביל את עצמי. הסם של האוכל הוא משהו הרבה יותר מהנאה. הוא כאב וייסורים והרגשת ה- high ביחד. לפעמים אני ממש מצחיקה את עצמי. כל כך מעריכה את החיים, אוהבת אותם, וכל כך הורסת אותם. פטאתי. זה בערך מה שאני מרגישה כלפי. יותר גרוע משנאה , משתווה רק לאדישות. מישהי יקרה, אני מרגישה שכל מה שכתבתי כאן לא מביא למשהו טוב. מן נקודה שחורה כזאת. אולי כל האופטימיות שלי היא רק לכאורה, אבל לפחות יש לי אותה, היא עוזרת לי בהסתכלות אחרת על החיים. אני יודעת שאני עובדת רק על עצמי, אבל איך מפסיקים? כל דבר גורם למשהו אחר. מעגל אין סופי. אני רוצה להיות זו שמסובבת אותו לכיוון השני אבל בינתיים נשאבת עם הזרם. בינתיים, עוד קצת ואולי מחר, כל פעם זה מן משהו עתידי. הקושי העיקרי אצלי זה איך ליישם את כל מה שאני יודעת ומבינה על עצמי. איך להתחיל להגשים את החלומות שלי. אני אחזור לעבוד. הראש שלי כבר לא כאן ממש. אני לא יכולה לתת לעצמי להסחף עם הרגש עכשיו. לא עכשיו. אני אקח את החיבוק שלך עכשיו למטרת התחזקות, ולא הרפיה. אני חייבת להמשיך עכשיו :-) שיהיה לך יום מצויין, מקווה לשמוע ממך היום, ואם לא - אז אאחל לך כבר עכשיו סוף שבוע טוב, מרגיע ומחזק לקראת השבוע הבא! ד"א : איך הולך עם הקבוצה? את ממשיכה? ושוב בי:-) שלך, ללה

חייבת להגיד לך משהו נחמד כרגע הדהמת אותי יש לי לעיתים ממש את אותן התחושות.מחלה ארורה. גם אני אופטימית.אני לא אופטימית. אני פשוט לא פסימית.לא מאמינה שמשהו רע יכול לקרות לי. וואו...איך את מוצאת הכוחות להתגבר. זה רק מגביר אצלי את ההרגשה...כמה אני דפוקה בשכל ולעולם לא תהיה לי את היכולת המינימלית לצאת מזה.. קחי חיבוק.לחיזוק .לא להרפייה. אנג'ל.