ללה.. אביב... מישהי....

וואו! טוב למצוא בין כל הניכור הזה, חוסר ההבנה שמציף אותי בתקופה האחרונה, גם אנשים כמוכם שאפשר להישען עליהם... תודה על ההבנה... אני מרגישה כל הזמן צורך לבכות. מרגישה שאני מאכזבת את כולם. אבא היה בטוח שאני אוכל להשתלט על הפחד, ולדכא את הרגש. זה היה ברור לו שאני אנצח. שזה רק בשליטתי. קצת אוכל והכל יהיה בסדר. וזה מה שהכי כואב. הם חושבים שאני זאת שמחליטה. שאם זה בא מהראש, אז זה בא ממני, ואני קובעת. הם חושבים שאני עושה בכוונה. הם לא יודעים עד כמה זה קשה. כמה אני סובלת. כמה כאב חבוי בפנים... כמה שאני רוצה, אבל אין לי אומץ. אני פוחדת... הם רוצים לאשפז אותי (ת'אמת, זה כבר לא תלוי בהם) מחלקה סגורה....

גוף ראשון יקרה, סיימת את מכתבך במילים "מחלקה סגורה...", כחותמת על גורל מר ובלתי נסבל... אני הייתי שם, בחור השחור המפחיד הזה, שלעתים נראה שאין ממנו יציאה. נכון - זה מפחיד. יותר מזה: זה מדכא, זה מייאש, זה מעורר אימה... ועדיין, לפעמים זה המוצא האחרון. זה לא שאני ממליצה על אשפוז, נהפוך הוא: אם המצב מאפשר, טיפול חוץ (אמבולטורי) עדיף בהרבה בעיניי. אבל במצב בו השליטה כבר מזמן אינה בידייך, במצב בו חלק מנפשך אינו נשמע לכוח הרצון שלך, במצב בו את סובלת כל כך ועדיין הפחד הנורא מונע ממך לאכול ומשתק את יכולתך לעזור לעצמך - - - במצב כזה אשפוז יכול להיות פתח הצלה. אחד היתרונות הבולטים באשפוז הוא, שהאחריות לארוחות אינה בידייך עוד. ומפחיד ככל שיהיה, לפעמים זה בדיוק השחרור לו את זקוקה: שמישהו אחר ייקח ממך את "השליטה" הזו, שהפכה עורף כנגדך. שמישהו אחר ייקח על עצמו את האחריות לכך שאת נאלצת לאכול. כי כרגע, את לא מסוגלת לאפשר לעצמך לאכול, לחיות, שלא לדבר על להנות... ולכל מי שמאוכזב, או שחושב שזה בשליטתך: ל - א ! ! ! עבורך - גופך הפך לאויב, מטרה נוחה להתקפותייך. השליטה אינה עוד בידייך, את בעיצומו של הסחרור המטורף למטה... אין מקום לאכזבה או להטחת אשמה, ובטח לא עכשיו. עכשיו הזמן לחבק אותך, להחזיק בך, לשאת אותך על הידיים למקום בטוח. מקום בו יוכלו לטפל בך, ללטף, להרגיע את הפחד והכאב...ולהזין אותך - פיסית ונפשית - עד שתוכלי לקחת לידייך שוב את המושכות, את האחריות לדאוג לחייך, בלי להרגיש אשמה, בלי להתייסר, בלי לחוש צורך להרעיב למוות את צרכייך, רצונותייך ותקוותייך... במכתב הקודם כתבתי לך שהחיים יקרים. אני רוצה להוסיף עוד משהו: מגיע לך לחיות!! לא לשרוד. לא לעבור יום ועוד יום, לכאוב, להתייסר ולקוות למותך. החיים יכולים להיות כל כך הרבה יותר טובים! ולהגיע ל-ח-י-ו-ת, לחיות באמת - עם מגוון רגשות, רצונות, צרכים ודרישות (כן, כן!), תקוות, תכניות וחלומות... - להגיע לזה שווה את כל המאמץ והסבל שבדרך... הפחד עצום, אבל את חזקה יותר. אזרי עוז וקפצי למים! אני כאן בשבילך, וכך גם כל השאר: לא נניח לך לטבוע...