שוברת שתיקה טריגר

היי לכולם לפעמים נכנסת מתקשה להכיל לקרוא להבין להיות כאן או בכלל המון דברים עוברים עלי בשנה וחצי האחרונות . חלקם מדהימים טובים ,יש שיגידו אושר גדול ( לא מרגישה כלום ) המון דברים מפרקים ,אמא , עבודה שהתחלפה בריאות שלי של בן זוגי ...כאילו חזרתי אחורה שנות אור...נאספת לתוך עצמי , ללא רשת מגן או בטחון כבר הרבה זמן שהורדתי פגישות מהמטפלת , הרבה זמן שמתכננת איך ליצור את ההפרדות שלייה , הקטע הכלכלי הכריח אותי לבצע , זה לא פשוט בתוך הכאוס להיות לבד בלי שהתכוונתי ...לא יכולה גם לכתוב , מנסה להחזיר לי מקומות כמו כאן שהיו לי רשת בטחון , מתקשה ... אז הנה שיתפתי קצת מתוך מה שעוברת , מנסה להאמין שהכל לטובה שמכל משבר אצמח . זוכרת שבסוף כל גל מגיע לחוף שקט וקטן אבל האמת שכבר נגמרו לי הכוחות לגלים ולסערות אני עייפה מהחיים ..סליחה שלא ממש מביאה כוחות .

אביב יקרה טוב שבאת. היית חסרה כל כך מבינה את הקשיים והבלבול, את האילוצים לעומת הצורך האמיתי והבדידות הגדולה בתוך כל זה, התחושה שצריך להלחם כל הזמן והכוחות שאוזלים. ןבכל זאת אנחנו כאן. טוב שבאת אביב איתך שירה

אביב יקרה מצטערת שכל כך קשה ואת צריכה להפחית בפגישות בגלל כסף.... מוכר כל כך... לי זה מכעיס כל כך... שאין מספיק עזרה בשבילנו.. האמת שהתגעגעתי אליך.. לא שזה עוזר במשהו..

טוב שבאת, אביב, חשבתי המון מה לומר, ואולי פשוט להושיט יד. יכולה לחשוב לי מה אמור להיות האושר הגדול שהזכרת וכלל אינך מצליחה להרגיש. היעדר הגישה לרגש הצפוי מובן ומוכר מאד. אם הכיוון הוא מה שאני חושבת עליו, אז גם אני כמהה להרגשה הזו, של היות את שתיארת, למרות שכפי שאת יודעת היא בכלל לא ריאלית במשש עבורי, אבל מאד מעניין שיש הרגשה כזאת ואני רואה בה את הרצון להנות ממשהו מבלי לקחת עליו המון אחריות, אלא לקלוט רק את הרוך מתוכו. הטוב שידלל את המון הרעלים, שלעולם לא יפוגו, בפנים. גם חושבת שיש גבול לכמה משברים ניתן לעבור, בוודאי כל עוד את מותשת ממהמורה שהתרחשה בצפיפות ממש. מצד שני, גם קצת מפחיד לחשוב שמה נעשה אם יהיה שקט. איך נסתדר. עצוב לשמוע על עניינים בריאותיים אצלך ואצל בן הזוג. אוף גדול. והאבל על אמא יחסית טרי עדיין. רוצה להאמין שזו אינה חזרה לאחור, ושישנם כלים שנרכשו, אבל כן, צריך כוח לגשת אליהם ושגם הראש יאפשר. והשנים מחלישות. ומנסות להתאזן. בשורה תחתונה - הלוואי ויהיה מעט מנוח. הלוואי. חיבוק, איתך, סוריקטה

אביבוש אהובה מקומך כאן שמור תמיד והשמחה לראות אותך איתנו מחממת את הלב כל פעם מחדש רשת הבטחון שלך גם תמיד נשמרת כאן עבורך בואי הביתה אהובה שאת כולנו כאן איתך תמיד חטולית

אביבוש יקרה, מובן..יש לך כלים אך לא ללכת לטיפול בגלל כסף..אוףףף מוכר🙄 עוד תקופה מיני רבות..תמיד,תמיד, ישנה תקווה.

עצוב התרגשתי בהבנה ,שכולכם כאן הגבתם לי נתתם מזמנכם מחשבות חיבוק יד עוגן ורשת בטחון . אז למה עצוב כי אני לא מרגישה כלום זה מטורף עד כמה עולם הרגש שלי מנותק אז תודה באמת תודה מכל הלב על כל מילה אני אכנס שוב לקרוא לנסות להתחבר . אוהבת אותכם אביב