פחדים

אביב : קודם כול תודה לך על הכול..... נכון מסכימה כול מילה אבל תחשבי היית יצור שתמיד היו פוגעים בך ומזלזלים בך אייך היום היית מרגישה??? אני לא יודעת בת כמה את אבל נראה לי שצבא זה כמו תיכון נכון שאף אחד לא מכיר אבל הפחד הוא ואם אני לא יסתדר כמו תמיד?!פחד עצום

היי שירלי, הייתי באותו המקום, של תמיד צחקו עלי ותמיד הייתי מבודדת, וקראו לי שמנה ודובה, ולי בניגוד אלייך היתה סיבה חיצונית להתבודדות.. וסיבה חיצונית ופנימית לחוסר בטחון העצמי שלי.. אבל דברים משתנים, והיום אני כבר לא שמנה, ושוב קיבלתי כל כך הרבה חיזוקים, שאין שום סיכוי שבעולם שרגש הנחיתות שלי ישמר, אבל.. זה לא קורה ביום אחד, זה לוקח זמן, זה תהליך.. לא הגעת לזה ביום אחד, וזה לא יפטר ביום אחד. וגם זה לא נוצר מעצמו, אנשים מבחוץ עזרו לבטחון העצמי לרדת, וזה גם לא יעבור מעצמו - אנשים מבחוץ צריכים לעזור לזה להשתפר ולעלות.. וזה יכול להתחיל בך, או במטפלת אם תרצי, ורק אחר כך יכול לעבור ולעלות. הפחד תמיד קיים, בכל מקום חדש, תיכון, צבא, עבודה.. אבל השאלה היא מה את מתכוונת לעשות איתו, להיכנע לו ולהמשיך להסתגר, או להתגבר עליו ולהתחיל לעבוד על עצמך. אני בחרתי באופציה השניה, והיא הוכיחה את עצמה, מקווה שגם את.. אסור לתת לפחד לעמוד בדרך, זאת הגישה שלי.. אביב.