שבוע טוב,

הי ושבוע טוב, פרידות מאחורי, פרידות לפניי. העבודה שלי מסתיימת. כי עצרתי. יש בזה גם משהו מבהיל. פתאום לפנות מקום לי, מבלי שברורים בדיוק המשכים. ממצב של עיסוק שהוא כמעט רק אותן פעולות עמוסות מאד למרווח. ועכשיו פחות ברקע דמות אנושית לטפל בה. מעניין, בין השאר, אם ימצא בתנאים כאלו מקום לחשיבה, שינוי באכילה, בשינה. שלי. אם ייקל הכאב המטריד והשורף בגוף. כולם נושאים משמעותיים, להרגשתי. האיש שטיפל בי אינו נמצא ואחר כך עובר מקום. לא ירחק היום וגם אנחנו כאן בבניינים נתפנה מהבתים שנועדו להריסה. בנוסף, תגובותיו של אחי החזק ליתמות כרוכה בפרידות ושינויים ועוד איך שינויים בזמן מקביל. התהא יציבות יחסית? האם ייפתח מקום וזמן לחדש יחסית במגבלות הנתונות? שבוע טוב, ומראש - אמצע שבוע, סוריקטה

בתוך כל החשש מהלא נודע אני מרגישה שאולי יש גם קצת ציפייה מהולה בתקוןה להתחלות חדשות. למרות הכאב במילים שלך משהו מרגיש גם אולי קצת אופטימי או שלם יותר או משלים. הלוואי כל הטוב, הכישורים והכשרונות הרבים החבויים בך, הלוואי יופנו אלייך באורות קטנים לדרך חדשה שתגרש את החושך. שלך ואיתך שירה

הי שירה, תודה על המילים שהענקת לי, על אף שלך מורכב וצובט כל כך. אמרה לי אישה אחת, סבתא לתינוקת, מהחבריה שאני פוגשת על הדרך, שאולי אוכל להגיע למחשבות המשך רק כשיתפנה לי זמן לזה ופחות מתוך העיסוק שממלא לי את כל היום ויותר. עומס יתר שניכר עכשיו גם בגוף. מאד מאד קשה לי לקום בבוקר. כלומר, מתעוררת מוקדם, ובכל זאת. עלו בי באופן נדיר קצת מחשבות ש'אראה להם' שגם אני יכולה. כלומר - לי. שאני קצת טובה במשהו שלא האמינו עליי, למרות שאיני צעירה, אפשרות רבות פחות רלוונטיות והמערכות נחלשו ממה שהיה פעם. כולל המוח. בכל אופן, יפה שעלה לפני השטח. מאידך, נכבש מהר מאד. אני רק זוכרת שזה היה - וגם זה יפה. עדכני מה איתך, בסדר? הייתי רוצה לעזור במגבלותיי ומגבלות המקום. באמת שארצה להאמין שתוכלי להיחלץ מבור התהומות, ולהגיע למקום שליו יותר. איתך, סוריקטה