ג'קי את כאן ???

רק רציתי לברר מה איתך. לא יכולה לכתוב הרבה . הילד מתעקש שאני אקריא לו סיפור. בינתיים ביי אוהבת בילי

תרדימי אותי קצת?

:-)

אני בוכה עכשיו, תוהה אם אני צרכיה להרגיש אשמה, אם איכזבתי....בדיוק מה שאני לא צריכה לעשות (כי זה חלק מהטיפול).... נכנסתי לפורום, רק כדי להעביר ת'זמן, וראיתי הודעה ממך, זה נתן לי תחושה שיש מישהו שחושב עלייך, שמישהו זכר ת'שם שלי, וזכר שאני קיימת. תדעי לך שזה מדחיק את הרע. אני לא יכולה לפרט כאן מה קרה, ז"א...אני יכולה, אבל...אולי! אבל בואי אני אומר לך שאולי יעלה אצלך קצת מחשבות: אמאשלי ואני קצת התכסחנו, בדיוק היום, ביום טקס הסיום שלי למעבר לתיכון. היא (כמובן) טוענת שאני מתנהגת אליה מגעיל(אמת) ואני נורא צינית(אמת), ושאני מתייחסת אליה בזילזול(ושוב...אמת!).... אם לא הבנת: אני לא הולכת! בימים האחרונים אני מבינה מה הפסדתי בשלושה חודשי האישפוז....קשר טוב עם החברות שלי, אני במאמצים להחזירו...והיום יצא לי לדבר עם חלק מהן, (והן התקשרו!!!!!!), וקבענו להיפגש...וגם היום אחרי הטקס תכננו לצאת. אז מה יצא מהכל...ח-ר-א !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הבנתי שאני לא מדברת איתה בגלל סיבות אחרות שנמצאות אצמלי כבר המון זמו, וזה שהיא יורדת במשקל זה פשוט מה שדחף את העניין! אני ואמא שלי אף פעם לא היינו קרובות משהו... תמיד הייתה לה בעיה עם הצורת התנהגות שלי... והאמת היא שהייתי מוציאה את זה א-ך ו-ר-ק עליה... זו הבעיה כאן.....שעליה יוצאת כל העוינות שאני חשה... אם אני אזכר בעוד... או שאני ארגיש שאני צריכה לומר לך משהו.... את מרשה לי לשלוח לך מייל? אוהבת אותך, ותודה שחיפשת אותי(עם כמה שזה נשמע אבסורדי)... כי זה עשה לי טוב קצת, הדחיק את החרא מהראש, כאילו לא מספיק לי...וחימם לי קצת את הלב... את יודעת, טיפה אחר טיפה... מקווה שלא עייפתי אני אוהבת אותך נוראאאאא: אני. נ.ב בקשר לילד שלך, בן כמה הוא? הלוואי שגם אני יכולתי לתת מעצמי בשביל מישהו, זה סוג של משמעו לחיים, לא? משהו שאין לי...אבל אני מחפשת...כבר די הרבה זמן...

קראתי רק עכשיו את מה שכתבת אתמול , וחבל לי שלא הייתי בזמן אמת כדי לעזור לך. אני מקווה שהיום את כבר מרגישה הרבה הרבה יותר טוב. שמתי לב שבתוך כל סערת הרגשות , היה לך קשה למקד מה הכי מפריע לך . וככה זה. כשיש הרבה דברים קטנים , זה הופך למשהו הרבה יותר גדול , ומתפרץ בצורה הכי נוראית שאפשר. למדתי את זה על עצמי. יש לי בעיות עם ההורים ( כן ,כן , גם אחרי שמתחתנים ומולידים ילדים ההורים עדיין יושבים לך על הוריד ומציקים ) , ובעיות עם הבחורה שסיפרתי לך עליה , ובעיות עם עצמי ( איך אני נראית , למה אני חסרת ביטחון וכד' ) ועוד ...ועוד ... וכל בעיה כזאת היא קטנה לכשעצמה , אבל כשכולן נאספות....אללה יסתור. אז מה שאני מציעה לך זה לארגן לך את המחשבות . תחשבי מה הכי מפריע לך - אמא שלך ? הניתוק מהחברות ? ותנסי לפתור את הבעיות אחת אחת . תאמיני לי זה עוזר. ובטח , כמובן ו " אופקורס" (באנגלית) שאת יכולה לשלוח לי מייל . כמה שאת רוצה . באיזה אורך שאת רוצה. אני אף פעם לא אשתעמם ותמיד תמיד אהיה פה ואנסה לעזור לך מהניסיון שלי ( אני מקדימה אותך ב-10 שנים לפחות , ועברתי הכל....). בקשר לילד- הוא יהיה בעוד 6 ימים בן שנתיים. נכון שכשיש לך ילד אז יש איזשהי משמעות אחרת לחיים , אך עם זאת רובצת לך על הכתפיים אחריות כל כך גדולה , וזאת אחריות לכל החיים. לפעמים זה גורם לאושר עילאי , אך לפעמים זה מאוד מלחיץ ( במיוחד כשקורה משהו לילד , או כשיש אירועים כמו פיגועים ). אוהבת מאוד בילי נ.ב מקווה שהדמעות כבר התייבשו