אז בסוף...לאחר לבטים רבים...

כתבתי לה עכשיו...את כל מה שחשבתי בליבי.. וכמובן שהיא אמרה שהייתה יוצרת איתי קשר לאחר החג ושזה פרשנות שלי ושזה החשש שלי... ונתנה לי תאריך ויום ושאם אני רוצה להתחיל קבוע ביום הזה ובשעה הזו...(שהיא יודעת שזה מתאים עבורי בול, הזמן הזה והיום) אבל זה לא ממש עזר ולא הרגיע. ואמרתי שאני לא רוצה קבוע. שאני אבוא ביום ובתאריך שנתנה לי לאחר החגים כדי ליישר את ההדורים. אמרתי לה שהיא לא הרגיעה אותי. כתבה שעצוב לשמוע. וקבענו..זה יוצא עוד הרבה זמן...אוףףףףףףף תחושה דשה של נשכחתי ואני לא רצויה עוד..מעניין אפילו שנתנה לי יום קבוע ושעה קבועה אם ארצה :( וגם המחיר הצילו!!! לא אוכל לעמוד בו...אוףףףףף חבל. עוד הרבה זמן לחשוב יס לי. ולא ממש חיובי לצערי. למה אני לא מסוגלת להבין שהיכ בעדי??? לא מבינה מה יש לי שאני שוב בפחד כזה...שאני לא אהובה/רצויה וכו'

הי מיכל, ההרגשה שאת לא ראויה או רצויה היא איזה רכיב פנימי מובנה למדי. קול דומיננטי סוג-של-הרסני, שאת, ואחרות כאן מזדהות איתו מהעבר. כנראה שלמרבית הצער הוא לא יפוג לעולם. באסה, אבל גם בסדר - מכירים שהוא שם - כבר התקדמות. מה שכן יכול לקרות, וכך נראה שגם הצלחת לחוות הוא, שהוא יותר יישב בשקט, לא יעשה כל כך הרבה רעש והחיבור למקומות אחרים יצליח להתחזק מולו. בדרך כלל בזמנים של חרדות או לחץ קולות העבר נוטים יותר להרים ראש. מניחה שלא הצלחת להירגע, *עדיין*. מאמינה שיש סיכוי טוב שכן תוכלי להרגיש זאת, כי, נו, את יודעת יש ת'קול הפנימי הזה של מעט מידי מאוחר מידי ומה עכשיו נזכרת. כלומר, קושי לקבל חלקיות, ההתנגדות המוכרת לשינוי, תסכול על שבירת הרצף ועוד, שגם לנו לרוב יש חלק ואחריות בהם. מקווה שתסתייעי בטיפול שיגיע במועדו להבנת החלק שלך, המקום בו את יכולה להשיג שליטה. כלומר, באיזון הקולות הפנימיים. למרות שהפגישה הטיפולית לא מתרחשת כאן ועכשיו. למקרא הודעתך מבחוץ, כן נחה דעתי באופן מסוים, ואני מקווה שבקרוב תוכלי להרגיש גם את. וליותר מלרגע אחד קטן. הלוואי שגם יוכל להשתמר מעט. לא פשוט בכלל. ובקטע של הכסף - נסי לחשוב שהתוצר הופך להיות נכס פנימי. כך את יותר עשירה. מבפנים. אני בעד קבוע, וללכת על ההזדמנות לתפוס את היום והשעה האולטימטיביים הפנויים עבורך. שומעת את המשאלה שפגישות מזדמנות תיפולנה בדיוק בעיתוי, אך במציאות כמעט תמיד נוצרת בעיה ואז היא לא שם בדיוק כשאת צריכה אותה. ודווקא הקביעות, בעיניי, מדברת יותר את 'יש לך מקום בטוח'. סוריקטה