מיכלי יקרה

אני קוראת אותך ושוב קוראת יש לי המון מילים לכתוב לך קשה לי הניסוח , רק אגיד לך לא סיימתי בגרות במהלך בית הספר שיפרתי אחרי הצבא למדתי תואר ראשון בגיל מופלג סיימתי בהצטיינות את התואר השני בגיל עוד יותר מופלג סיימתי בהצטיינות מסתבר שאני עם מליון דיסלקציות (רואים לפעמים כאן:) ) וכמובן בעיות קשב וריכוז. בת אחת חיפשה את עצמה (מחוננת עם בעיות קשב וריכוז )בגיל מאוחר יחסית לדור הזה 30 הבינה מה היא רוצה ללמוד - היא מאושרת במה שהיא עושה ולא היא לא מהנדסת או רופאה .. כשבת שלי כשהייתה בתיכון הודעתי ליועצת שההיא לא נכנסת לשיעורי מתמטיקה ...הבנתי כבר אז שבית הספר לא רק שלא ילמד אותה מתמטיקה כי אם יהרוס לה את ההבנה שהיא יכולה ומסוגלת ... היום אחרי חמש יחידות מתמטיקה אחרי הצבא בציון 95 בדרך ללימודי הנדסת תוכנה עם מיליון בעיות וקשיי למידה וידיעה ברורה שהיא יכולה היא תתאמץ ותשקיע יותר ותלמד מה שהיא אוהבת יש לי בן שסיים בטכניון ואחר שסיים במכללה האם זה שסיים בטכניון טוב יותר מוצלח יותר מאושר יותר מזה שסיים במכללה ... בשלב מוקדם של חיי , לפני שהם היו בצבא ...ישבנו כמה נשים ודיברנו ואז כל אחת התפארה במעשי בנייה ואני שתקתי ....הבנתי שאני לא מוכנה לשפוט את ילדיי בעיניים של החברה , אמא שלהם בעיני הם נפלאים כמו שהם לכל אחד הייחודיות שלו כל אחד הייעוד שלו כל אחד מהם שונה בדרכו ...ואין כמו חנוך אמא על פי דרכי הנער ...צמחתי עם כל אחד מהם ... מה שחשוב לי כאמא מאותו היום זה שהם מאושרים , שטוב להם שהם בטוחים בעצמם שהם יודעים שיש להם גב שהם מרשים לעצמם לחלום ולעוף על עצמם ....ושהם עושים את המירב שהם יכולים בכל זמן נתון לפי רצונם ....זה כל כך משנה חיים וכל כך מעשיר .... יש סיפור על שלוש נשים שחוזרות עם סלים מהשוק כל אחת מתפארת בילדייה רק אמא אחת שותקת ....בן אחד של האשה הראשונה בא וצועק לה אמא יש לי עוד מעט מבחן מה יש לאכול ... בן שני עובר ליד אימו ועסוק בטלפון בשיחת עסקים והשלישי של זאת ששתקה בא לקראתה לוקח ממנה את הסלים והולך הבייתה (קצת שיניתי את הסיפור אני לא זוכרת במדוייק אבל הפואנטה מובנת אני מניחה) תהיי גאה בילדייך , כאמא תיראי את הטוב שבהם אל תתעלמי מהקשיים מהחסרונות אבל בעיקר ...תהיי גאה בהם , בטוחה שבכל אחד מהם יש מה להיות גאה ... וכמו שאני אומרת לך גם כאן אל תשווי כל אחד מהם הוא עולם ומלואו .... מיכלי אני כותבת ואני באמת באמת באמת בעדך ...את האמת יקרה כואב לי שאת כאמא שופטת את ילדך , מה הוא אשם שיש לו קשיים במה זה עושה אותו פחות טוב ..ואם הוא לא יהיה מצטיין האם זה עושה אותו עצלן .. תעטפי אותו תהיי שם בשבילו תזכירי לו שהוא יכול וגם אם כרגע בגלל הקורונה וכל המשבר החברתי אישי הוא תמיד יצליח לשפר זה רק עניין של משאבים כסף וכוחות ...השמים הם הגבול אם הוא ירצה ... מבינה אותך מאוד כאמא זה מתסכל לראות אותם נכשלים לעמוד שם מהצד לראות שהם בוחרים בדרך אחרת אולי הרסנית אולי שונה ולהאמין ביכולות שלהם ...אבל זה כל מה שילד צריך (תחשבי עלייך מה את סוחבת הכי הרבה עלייך) אדם אחד שיאמין בו ומי עם לא אמא שכל כך אוהבת שגם תאמין בו...... אתך בלב אביב

אביבי ...וואו...שאפו על ההתנהלות שלך כאמא. להיות אמא זה המקצוע הכי מאתגר שיש ;) ברור לקבל כל אחד ללא שיפוטיות זה הדבר!!!!! קשה לראות ילד שהשתנה... ברור שרואה את הדברים היפים והטובים שבו!!! ונכון כל אחד על פי דרכו..בתור מחנכת בישראל כמובן שיודעת הכללל ומבינה..;) ...תודה שהארת את עיניי.

אביב, את השראה פלא ונס טוב, יודעת שלא מובן מאליו כלל, ועבודה קשה מאד מאד. וגם המחירים. ובכל זאת - אלופה, תבורכי. שלך, סוריקטה

אני יודעת , שאת מבינה ומכירה בגלל זה השיתי לעצמי להזכיר לך חיבוק אביב

תודה , מעריכה את מילותייך חיבוק אביב

אתה השראה לגמרי 😊 אביב

לא שלי, כי, כידוע, לא הצלחתי כל כך. אבל אחי, שבקושי ביקר בבית ספר, ובקושי למד, ועשה המון מעשי קונדס שכאלה פחד מוות, ואפילו סוג של גדל ברחוב, אבל כן עשה בגרויות גם בקושי רב והישגים רעועים, אך עוברים, וגם הפסיכומטרי שלו לא כיכב - התחיל מבחינה לימודית, נקרא לזה כך, בנקודת פתיחה לא משהו. כידוע, אמא שלנו הייתה מאד לא בריאה בנפשה, ותמיכה רגשית רצינית לא הייתה גם עבורו (ואותו היא אהבה). היא כן תמכה בו חלקית במה שהיא יכלה. אחי מכחיש וקורא לזה לוגיסטיקה. קצת לא מדויק, כנראה. את הצבא הוא עבר גם עם סוג של התעללויות רגשיות והיה בסכנת חיים לא פעם. מפחיד ממש. אחר-כך הוא כן למד כאן משהו בקטנה כפתיח, ובהמשך עבר לחו"ל ושם (גם בלי שהייתה לו שפה בהתחלה) סיים בהצטיינות יתרה. היום, מי כבר סופר את העבר, יש לו תפקיד ניהולי ואנשים בחברה נשענים עליו והוא מומחה וזורם מאד בתחום התעסוקה שלו. ובכלל בחיים. הקים משפחה לתפארת. הוא הצליח להפריד את עצמו ממנה. הוא גם חותר לדברים חדשים. ממקומי קשה לי להבין כיצד אנשים עברו את המסלולים האלה. אבל הנה - זה מתרחש. כל הכבוד לכם. סוריקטה מבוישת

מבינה את המבויישת ויחד עם זאת יש לך כל כך הרבה וזאת בדיוק הנקודה התעודה או הלימוד לא משנים את זה שאת בתחומך ממש מוכשרת ואיכותית . כמו שאת יודעת , אני למדתי רק לפני כמה שנים וזה לא שינה את מי שאני או האיכויות שהבאתי איתי ...זה כן מאפשר לי לעסוק ממקום אחר. איך אנשים מצליחים לעשות את ההפרדה יש משהו במרחק הפיזי שעוזר כנראה ... רק אחרי שהתרחקתי פיזית מאמא מהאזור הגאוגרפי הצלחתי לתת מקום גם לעצמי , נראה לי שככה גם אחיך . חיבוק ענק אביב

שאפו לאחיך!! קראי מה שכתבתי. אני חושבת שהמקרה שונה בתכלית.. הרבה אנשים עם סיפור חיים מורכב דווקא הם הצליחו. בגלל המוטיבציה. לו נגמרה המוטיבציה מרוב זהשקיע. ומתקשה....