מוזר לי.....

היום עבר לי אחרת... המון עצבות...אבל לא דיכאון. עצב מתמשך וצורב, אבל דיכאון אני יודעת לזהות, וזה לא דיכאון. היום טיילתי עם אחותי, היה.... לא מוגדר. גם במשך השבוע, היו דיכאונות, אני שוכבת במיטה ( ושנים שלא שכבתי עליה אם זה לא לשינה ) ולא זזה, כי הפחד חזר, כאילו מאמינה שמישהו בדרך אליי, לגעת בי, לפגוע בי. הפחד התחזק, והדיכאון פחת, בינתיים.... הוא חוזר בערב, מצפה שאזמין אותו לקפה, אני אומרת לא ללכת, אבל הוא מתעקש. נכנס אליי, משתק !!!!! והדיכאון, ישנו....חי וקיים... אבל העצבות הצטרפה, הם כרתו ברית שהם עכשיו באים אליי בהפוכה... מביאים לי אותה בגדול! נבלות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל יש לציין שהכשהדיכאון מגיע, הוא "משחק אותה"... אבל יש גם לציין, שיש פעמים שהוא עסוק מדי והוא מוותר...וזה מה שניסיתי להגיד, שלפעמים הוא פורש, מתי הוא יצא לפנסיה הבן זונה (תסלחו לי) ? (וזה היה סתם עוד שטויות שכתבתי.... לא ידעתי איך להסביר ת'תחושה שלי בדיוק, אני מקווה שהבנתם, פשוט מוזר לי...)

עכשיו סתם מדכא. כוס אמק! נשבר לי....

ג'קי, נשמה שלי. מה מדכא אותך?? ספרי. אוהבת מיכל

ג'קי'לה! אני תיכף הולכת לענות לך בהרחבה במייל. שלך באהבה! אחת

היי ג'קי! כמו שהבטחתי כתבתי לך בהרחבה במייל. עכשיו שמונה וחצי בבוקר ואני בעבודה. אף אחד עוד לא בא אז אני "גונבת" כמה דקות... מקווה שתתחילי את היום עם חיוך ג-ד-ו-ל ותסיימי אותו עם חיוך עוד יותר ג--ד--וווווו------ללללללללל!!!!!!!!! טוב, עכשיו אני עפה מכאן! אבל לא לפני האמירה הרגילה שלי: להשתמע! אוהבת אותך! אחת

היי... כ"כ מוכר... הקטע של העצבות.... זה כאילו כלפי חוץ הכל סבבה - אתה צוחק קצת, נהנה קצת, אבל בפנים יש את הדבר הזה שמלווה אותך לאורך כל היום, ואתה מרגיש אותו איתך עם כל חיוך שלך, ועם כל טיפה של אושר, מהולה בהמון עצבות. וזה כואב...

:-(