קורים כל מיני דברים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/05/2021 | 07:09 | מאת: סוריקטה

הי, מצטערת שאני מציקה. קורים כל מיני דברים, אך היות שהרגשתי היא שאין משענת, שאין מקום לשים ראש, אופפת אותי אדישות לכאורה. כי מי. אדישות לכאורה לאזעקות שהיו, ומקומי במרחב הפרוץ. אדישות לאירוע ניסיון ההתאבדות של אבא, שאולי גם הצליח. אדישות לכל המכות האלה. ימים עוברים. סוריקטה, העולם המצטצמם והקופא והעוד יותר בדידות.

23/05/2021 | 09:57 | מאת: אביב 22

את לא מציקה את לא מפריעה יש לך כאן מלא מלא מקום . יודעת שאת לא מרגישה ככה מצמצמת את עצמך לכמה דאפשר פחות ....אבל את יקרה חשובה ואכפת לנו ממך אני יודעת שזה מעט כמעט כלום ...ובכל זאת תזכרי שכן יש אנשים מאחורי המקלדת שבאמת אוהבים אותך עם כל הגוונים שאת מביאה לכאן את כל המכלול שהוא את ... עצוב לקרוא אותך על אבא על המרחב הלא בטוח בתקופה של הטילים הלבד הבדידות העצבות והכאב טוב שבאת , טוב שנתת לעצמך מקום שולחת כוחות וחיבוק אם נכון לך במרחק ובמרחב שמרגיש לך בטוח שלך באהבה אביב ....ועניתי לך למטה כשגיליתי את מה שכתבת תודה גם על זה

23/05/2021 | 13:01 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה כואב ועצוב לקרוא אותך... על נסיון התאבדות של אבא, על תחושה שאין משענת ועל הבדידות... מקווה שיבואו ימים טובים יותר ינשופים

24/05/2021 | 06:49 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, הרי את בקושי כותבת... מנגנוני ההגנה יודעים את מלאכתם היטב ויוצרים שכבה מבודדת והכל קופא. כל כך מכירה... הצורך לשים ראש מוכר ומובן. האם אינך יכולה כלל להיעזר במטפל? אולי תוכלי לחשוב על מקור תמיכה אחר? תרצי אולי לשתך עוד אודות אביך? לפני כמה זמן נדמה לי שכתבת שהוא חולה. איתך ממרחקי הרשת אבל קרוב בלב, שירה

24/05/2021 | 09:50 | מאת: סוריקטה

תודה בנות אהובות ויקרות. אכן מנגנוני הגנה. כן יש לי אפשרות לשוחח עם המטפל. אעדכן בהמשך. אבא נכה וחולה הרבה מאד שנים במחלות חשוכות מרפא. הייתי אצלו כמה שעות לפני שעשה מה שעשה. הוא חי, אבל בשלב זה הוריד את עצמו לרמת סיעוד כמעט הכי נמוכה. יש מי שעוזר ותורם. מעשית וגם כלכלית. שלכן, סוריקטה

24/05/2021 | 10:00 | מאת: חטוליטוש

סוריקה יפה שלי כמה כאב שלך מתחבא ומצטמצם בתוכך ? עד לכדי אדישות ? לא השארת לעצמך מקום או מרחב לנשום... עצוב אייך שהכל מביא אותך למקום של קיפאון נפשי ובדידות איומה רוצה לומר לך יפה שלי שכאן אינך צריכה להצטצם או לקפוא את יכולה ומוזמנת להשתמש בכל המרחבים הפתוחים והגמישים כדי לתת מקום לכל מה שנחבא עמוק בתוכך עם כל הכאב הבלתי מתפשר הזה !! בואי יפה שלי וקחי הכל שלך ועבורך השתמשי במקום הזה שנועד עבורך כמו עבור כולנו חיבוק עדין אם מתאים לך בנסיבות האלה אוהבת אותך יפה שלי חטולית

24/05/2021 | 15:51 | מאת: סוריקטה

הי שוב, עכשיו אני מרגישה כעס כלפי אבא. הייתי שם בשבילו שנים. חלק מהזמן עוד לפני הטיפול - ממש הקרבה. למרות שהיו לי שלל סיבות לכעוס עליו. במיוחד בשבוע האחרון. פניתי זמן משלי כדי להיות איתו. והוא עשה מעשה אגואיסטי בעיניי ששינה את כללי המשחק. לא בא לי לעזור לו יותר. סוריקטה

הי סוריקטה, ואוו, כמה שקורה אצלך. לגבי הכעס על אבא - זה ממש מובן. יש משהו מאוד אגואיסטי ומבטל ולא רואה בזה. אפרופו בדידות. וכמו שנכתב - יש לך מקום כאן. אל תעלמי. אינך נעלמת. אודי

25/05/2021 | 05:32 | מאת: סוריקטה

הי חטולית יקרה, תודה גם לך על המילים הטובות. נראה איך יחלפו הימים. נראה. אביב יקרה - הבחנתי למטה. אודי - תודה שראית. מצב מתיש ומצלק עוד, שלכן, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית