סוריקטה ושירה יקרות כל כך

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

14/02/2021 | 17:27 | מאת: אביב 22

סליחה שלשתיכן יחד קראתי את כל המילים .....ואת האין מילים ... אני קצת מבולבלת עם עצמי בזמן האחרון ....אולי מקום תקוע כמו שאת תיארת אותו סוריקטה או ממית ...מן הסתם מבחירה מקום שוקע בשנה האחרונה לגמרי למקום נסגר ולא מתפתח .... כאן כרגע רק להגיד שקראתי אותכן ותודה ....בהמשך אכתוב יותר ואצרף לכאן .....

14/02/2021 | 22:00 | מאת: אביב 22

נשבעת לכן בנות מנסה לתת מילים למחשבות פשוט לא מצליחה אז מסכימה אתכן לגבי היותי שונה מהפוגע . הדבר היחידי שהבנתי זה שאני במשבצת הקרבן בהחלט יש התכתבות גם עם הפוגע רק שאני פוגעת בעצמי . אני היום הקרבן של עצמי. יכולתי לבחור לא להקשיב למילים שנאמרו בחרתי שכן , בחרתי להפגע מהם ואף בחרתי לפגוע בעצמי . קצת מבולבל לי וקשה לי להפוך מחשבה למילים .כרגע הם נהדפות ממני ואלהה. תודה על ההשקעה בי ובמחשבה שלכן

15/02/2021 | 05:24 | מאת: סוריקטה

אביב יקרה, אבקש סליחה שבאתי עם רוב משקל וכובד. עכשיו תורי לומר עבור כולנו - שלפעמים כל כך איטי ובקושי זז וגם הרגרסיות שבדרך - אבל בסך הכל אולי יש סיכוי להקלה יחסית. האם תשתדל ההשקעה? הניסיון והרגש יאמרו. הימור, אך מושכל. אמנם רואים אותי כועסת כאן לאחרונה (תסמיני גמילה - כך קוראים לזה, אבל נמאס לי מהגדרות, כפי שהבנתם), ועדיין אני בעד טיפולים נפשיים (אם מתאים ולמי שמתאים ומתי שמתאים וכמה שמתאים ובהנחה שיודעים גם את הפרמטרים האלה) ומאד מאד מעריכה אותם. אנסה לבקש 'הקלות' בסיום הזה, שאני מסרבת אליו, כרגע, בכל תוקף. המטפל יאמר - זו העת בה החלקים הכי חולים מתפרצים. בוקר טוב, יקירתי, אנחנו לא מכירות, לא רואות פה את השלם, אלא שברי שברים. כנראה שהשלם הוא באמת יפהפה. שלך, סוריקטה

15/02/2021 | 07:43 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, כל כך מבינה, להיות הקרבן של עצמי. גם אני שם ואולי הפגיעה הכי גדולה היום מיוצרת בפנים. לגבי בחירה, אני לא בטוחה שאני בוחרת. אבל נראה שיש חלקים שבוחרים בשבילי. הזוי. מורכב. איתך שירה

15/02/2021 | 10:59 | מאת: אביב 22

על מה הסליחה לא פגעת או הכבדת את כל כך בסדר . את גם לא כועסת את כואבת ...לזה את קוראת כעס הכל בסדר ומותר גם לכעוס אני כנראה הייתי מתפרקת הרבה יותר ממך ..את דווקא ממש בסדר וטיפולים ....אני לא יודעת , עייפתי גם מהם עשרות שנים ותזוזות קטנות לעד נשאר ללא רגליים לעד נשאר פגועות ופצועות. אני לא יודעת תקופה לא פשוטה תקופה קשה מאוד ...לכולנו ...הקורונה הזו הקפיצה את הסיפטומים שהדחקנו במיומנות כה רבה והעמידה אותי לפחות מול מראות כואבות ....איך הגדירה את זה שירה זרע ...אני מרגישה כמו זרע מקולקל שלא יצמח ממנו כלום ....כנראה שמבחוץ רואים אחרת ...אבל בהרגשה נשארה כזו , כואב בהחלט ... והנה יצאו ממני הרבה מילים ...

15/02/2021 | 11:21 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אולי הדיון שלנו סביב מילים - ו נו ובכן די תקפנו אותן - יסייע לנו להתידד איתן בחזרה. הן הכלי של הטיפול בשיחות... תודה, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית