מעגלים.................................

מרגישה איך אזל הכח עייפות מצטברת וחוסר משמעות או סיפוק או הבנה או עניין אם הכל מרגיש כל כך ריק מה הטעם להמשיך לעשות ואיך אני לא מרשה לעצמי להפסיק בידיעה שזה לא טוב. מעגלים. אין לי יותר מדי מלים ואולי אמרתי מספיק.

שירה אהובה עצוב לי לקרוא אותך וכל כך מבינה לא יכולתי ישר לחשוב על השיר הקסום הזה...אז טוב שבאת ושאת נאחזת ....בתקווה למעגלים מחזקים ומבריאים ...אתך אביב https://youtu.be/5gemebkLaYY

מבינה אותך... מעגלים .... אין לי מה לומר חוץ מאשר שמקווה שזה רק מצב זמני שאולי עוד יכול להשתנות לטוב.. חיבוק עד אליך חטולית

ש-י-ר-ה את נעלמת. אל תעלמי. אל. :-( עצוב לי לשמוע, סוריקטה

תודה על המילים הטובות ועל השיר.

תודה חטולית יקרה

סוריקה אני מנסה את מרגישה תודה שאת שירה

הי אודי, אולי נהייתי בלתי נסבלת מרוב דעתנות. אנחנו, אולי, יוצאים מנקודת הנחה שהמשאלה העיקרית היא לחוש משמעותיים או להיות נוכחים - אבל במקביל יש כוח, לעתים חזק מאד ויותר, שמבקש להיטמע, להתמוסס, להתפוגג ורק כך לאפשר קיום, היות, שלכאורה, כך, לתחושתנו, אנחנו פחות פגיעים. זו, כנראה, האפשרות הגרועה מבין השתיים, אבל היא נותנת לנו משהו, גם אם ברמאות ובסתירה. ורציתי לשאול, שירה, אם היית תחת השפעה של חומר כלשהו כשרשמת למעלה, או ממש לפני שנרדמת. מקווה שיבינו אותי. שירה מקווה שתקראי. סוריקטה

קוראת ומבינה וגם מתחברת (עוד מילה...) ואת נסבלת לגמרי לא זוכרת אם הייתי תחת השפעה או באיזור הדמדומים של לפני השינה. למה חשבת כך?

הי שירה, הרגשתי שהכתיבה הייתה קצת ללא נשימה, מאד חלושה, זרוקה, סליחה על הטעות. יודעת שניתן להגיע למצבים נפשיים אנושים פשוט כי המוח... תודה וסליחה, סוריקטה

זה בסדר גמור ואין על מה להתנצל בכלל. המוח כל הזמן... מלא ניתוקים תודה שירה