טריגר....כתיבה בעקבות השיח מול הפגיעה בחדר הטיפול

מביאה לכאן משהו שכתבתי במרחב ...זה הבית שלי ...זה ארוך ומניחה את זה כאן ...אולי כדי לתת לנפש שלי מנוחה ...ובמיוחד כאן במקום שאתה אודי כאן , נותן לנו רק טוב, ואולי בזכותך הכי יכולה להתקרב גם למטפלים מבלי לפחד. הפוסט הזה לא קל לי לכתוב הוא גם לא קל לעיכול הוא עצוב הוא קשה אבל אני מנסה באמת לתת למה שאני עוברת כבר שבוע ימים להתנקז למקום הזה .... לקחת מכאן מה שצריך לטיפול ולצמוח מכאן ואת מה שלא שלי כנראה השאיר במרחב . אני כותבת עבורי , מהמקום שצריך אוורור לרגשות ולמה כאן ולא לעצמי כי הרגשות האלו הגיעו מכאן מהחלל הזה האינטרנטי.... .. ... לפני שנים , באחת מפגישות הטיפול שאלתי את המטפלת איך היא עומדת בזה יום אחרי יום בסיפורים הקשים שעולים בחדר שלה . היא הביטה בי וברגישות המדהימה שהייתה בה אמרה לי, בפעם הראשונה לא הבנתי מאיפה זה מגיע ואז אמרתי לעצמי כמו שאין שרדו את הפגיעה אני יעמוד בלהיות שם איתם ... בפגישה אחרת , דיברנו על אבא שלי אינטואטיבית היא ציינה קושי מול המניפולציות שלו ואני הגבתי ...אם הוא היה כאן המטופל כנראה שהיית מוצאת בו משהו טוב.... אני באמת מאמינה שמטבע האדם יש טוב ויש רוע יש חושך ויש אור . .. ... השבוע הבטן שלי מתהפכת , הנפש שלי מחפשת פינה להניח עלייה רגל או כנף והיא ממש לא מוצאת וככל שאני זקוקה לפינה יבשה אני נשאבת עוד ועוד לתוך המדיה , אולי משהו אובססיבי שמחפש ...ועולים המון קולות ....את הקטבים הדיכוטומיים אני מכירה גדלתי כך הם אני שנים רבות והם כבר לא ממש אני למרות שהקצוות האלה עדין נמצאים בי. ועלו בי המון שאלות מול הקולות שבחוץ והקולות שבפנים והאינטראקציה ביניהם... האם כולנו רעים כבני אדם? האם לתת אמון ? האם כל אחד יכול לפגוע בי ? חמלה !! לעצמי ? לפוגע (כמו שמציעים זאת אחרים) ? למי שנשאר חבר שלו ?ואם הוא גם חבר שלי ואפילו אני ממש קשורה אליו כאדם האם להעיף ממני , לא כי הוא אדם פוגע כי הוא חבר של פוגע? האם תראה לי מי חברייך ואדע מי אתה נכון במדיה כזאת .... האם הלב שלי מלא בחמלה לנפגעים שנוהגים כתוקפן בקריאות נעצה על תלייה בכיכר העיר ללא רחמים .....מה יעזור עכשיו לנו הנפגעות , מה אני כאדם יכולה לעשות ...האם באמת טיפול לפוגע ימנע את הפגיעה הבאה ? האם יש דרך אמצע או רק קטבים ...המון שאלות ....שלא נותנות לי מנוחה ... מעולם לא חיפשתי נקם גם לא לפוגעים בי, היו שנים שנמנעתי מקשר עם כל משפחתי היום אני כן בקשר גם עם אחד מאלו שפגעו בי ...אני לא שוכחת אני גם לא סולחת (סליחה זה מילה גדולה מידי ) אני מעריכה את מה שטוב ומודעת לשינוי הענק שהוא עשה .(כמובן שקל לי מולו כי גם הוא היה ילד ולא בוגר שלגמרי מבין) אז אני יכולה להבין את המקום הזה שבכל אדם יש גם טוב וגם רע .....אם ניקח את מאמרו של פרנצי (1933) על בלבול השפות בין המבוגר לילד ; על שפת הרוך ושפת התשוקה . אפשר להבין את הבלבול הזה של המטפלים מול אחד מבניהם שפגע. ... ... פגיעה מינית בקליניקה על ידי מטפל שבא לטפל בפגיעה מינית , כמוה כגילוי עריות ..אין כאן מקום לטעויות הנפגעות הם הקרבן ,לא המטפל הוא התקפן !!! יכולים להצדיק את זה במטריצה של העברה והעברה נגדית כפי שמציעות בספרם דיוויס ופארלי (Davies, & Frawley 1994) ועדין המטפל הוא התקפן . כפי שכתבתי למעלה מבינה מאין באים הקולות האלה וחיפוש הדרך של המטפלים כשהם באים להגיד גם הפוגע בן אדם גם הוא אנושי בכולנו יש טוב ויש רע ....את האמת חברים לי זה עושה רע ועצוב ...הבנתי איפה זה נוגע בי השיח הזה ...זה יגיע לטיפול ולא לכאן ...אבל גם הבנתי שהתגובות דיכוטומיות כי לאנשים קשה להכיל את החלקים האחרים האלה בתוכם ...זה די מעניין הדיסוציאציה שאני חיה איתה נשקפת לי עכשיו מפוסטים של כל מיני מטפלים שאינם מסוגלים לשהות ברגשות שלהם של התסכול , פגיעת האמון הכעס תחושת הבגידה ...האשם איך לא ראיתי הבושה שלא יחשדו בי שאולי גם אני כזה וההשלכה המהירה החוצה ...בכולנו יש את הפוגע .... .... .... אז בדיסוציאציה אני מבינה , ונראה לי עכשיו שעולם הטיפול עובר תהליך ואולי גם צמיחה ...מטפלים רבים חשים עכשיו תחושות שהם מבקשים מאיתנו תמיד לשהות בהם , תחושות שהם ממהרים להשליך החוצה מהם והלאה בסיסמאות כאלה ואחרות ....קשה לי עם ההשלכות האלה כנפגעת אני לוקחת אותם ומשחזרת כי ככה אני רגילה ....אז אני נושמת , אין בי חמלה לכרמי אין בי חמלה לקצב אין בי חמלה לאבי ...אין בי חמלה למערכת שעוברת טלטלה הגיע הזמן להתעורר כלום לא מפתיע אותי בבקשה תעשו הכל שזה לא יחזור ....ומי שרוצה טיפול לפוגעים שהם ישלמו עליו בכסף, כי לא מגיע להם מתנות . טיפול זה מתנה שלא כל נפגעת יכולה להרשות לעצמה ...אז את הטיפול חינם תנו לנפגעות טיפול ארוך טווח ואכותי .... .... יש בי חמלה לעצמי ולשאר הנפגעות על המחיר הענקי שאנחנו משלמות, יש בי חמלה למטפלים בעיקר מהגברים שלא פגעו ורק עוזרים ותומכים בנפגעים ששמם הוכתם שלא באשמתם . יש בי חמלה ...רק להגיד את המשפט הזה מבלי להקיא ולפגוע בעצמי עברתי טיפול של כמה שנים טובות ....ויש בי רצון לצרוח בקול את הבורות את חוסר ההבנה בתוצאות ארוכות הטווח של פגיעה מינית. והשיר הזה מוקדש לכל אחת ואחד מכם ... https://www.youtube.com/watch?v=gTDZE5vqTik

ששם איפה שכתבתי פשוט גנזתי ...כאן זה באויר .... והאמת שפשוט קשה לי עם האמירות האלה שחומלות את הפוגע לפני שהם חומלות אותי .... זה החזיר למקום עם המון כאב וקושי וקונפליקט שאם אני בדיוק כמו הפוגע שלי ויש בנו גם טוב וגם רע אז הוא הטוב ואני הרעה ..... אני לא רעה רע לי ולא בגללי ... אי פעם יהיה לזה סוףףף......

אביבוש קראתי אותך בהפסקות הכל נכון והכל כואב ... ואין לי ממש עוד מה להוסיף חוץ מאשר שאת אשה מדהימה ומרגשת ... ובחרת בשיר חזק ומאוד נכון יש לך אותך כי אם לא..איפה היינו כיום ? המון תודה וחיבוק עוטף עולם לך אהובה חטולית

לא כל כך יודעת לבטא מה שיש לינלומר לך...., גם אני שאלתי בזמנו את המטפלת והיא ענתה שהיא דואגת לעצמה כדי שתוכל . והיא נתנה לי ביטחון שהיא יכולה להיות ולהכיל. ..הזכרת לי. לגבי הטוב ורע. ברור שבכל טוב יש רע ולהפך..... אני חשבתי שיש בו טוב..הכי טוב..אידיאליזציה ואז היא התנפצה. בקיצור. את אמיצה כבר אמרנו?? גיבורה שיכולה....תודה שאת חימלת. מבינה. טוב שיש אותך!!! הקול של כולנו.......ומטפל שפוגע זה בול כמו אבא שפוגע. צודקת!!!! ועוד הוא אומר"הסכמה" איזו הסכמה יכולה להיות כשהוא המטפל??? כך גם עם אבא...הסכמה ואפילו רצון...הרבה מחשבות היו לי נכון?לא נכון??? ההסכמה... הרצון ...אוףףףףף.. .......קשה. .

הי אביב, ככה בקצרה - רק עכשיו הגעתי - ראשית, טוב מאד, בעיניי, שאת רושמת כאן, במקום שאודי נמצא. טקסט כל כך עשוי. ושוב וואו. ואסכים להקבלה בין גילוי עריות לקיום יחסים בין מטפל/ת למטופל/ת. מה שהספקתי בינתיים. ליל מנוחה, סוריקטה

את לא תוכלי לעולם להיות כמוהו. איש חולה. אנשים חולים. אנסים חולים והרע הזה שכל פעם מרים ראש בדמות אחרת, עכשיו בדמותו של איש טיפול. והטקסט הזה שנכתב מדם לבך חזק ונוקב. כמי שנפגעה לראשונה בידי איש חינוך שהיה לי מוכר, בסביבה שהיתה אמורה להיות ילדות, ובפעם השנייה אף שהיתה אכזרית יותר, בידי זרים גמורים, יכולה לומר שהפגיעה על ידי אדם מוכר הרסנית יותר. היא מערערת את כל אמות המוסר וסדרי העולם. איתך שירה

הי אביב, בואי נזכיר את המשפט המפורסם - היות קורבן לא נותן לגיטימציה להמשיך לפגוע הלאה. לפוגע היו חלקים מפלצתיים שהופנו כלפייך. לא בגלל שאת פיתית, אלא בגלל ראייתו המעוותת אותך ככזאת. אינך פתיינית, אפילו אם בהמשך שיחקת את המשחק בשבילו, מונעת מחרדות ואימה מתוך ניסיון להרגיש 'טובה' הכי נהדרת ונפלאה בעולם כולו. שזו חתיכת מניפולציה עלובה. בנוסף - גם אם נולדת עם תכונה גנטית שפחות מסתדרת עם מי שהוא - אינך אשמה בכך. לא את יצרת את עצמך. בזמנו רשמתי (כרגע רק מזכירה את שרשמתי מבלי להיות ממש מחוברת לדברים) - כשמובעת חמלה, נחמה, מילות עטיפה שומעים אותה כל הצדדים המפוצלים. הפוגע והקורבן ומה שבניהם. השאלה מי מנכס את הרוך לעצמו. הזאב או הטרף. ולפעמים לא כוחות ולא פייר. הזאב בטוח ביהירותו ללא ספק שהוא נפלא, והטרף שהוא איום וכך הגיע לו גורלו. אולי צריך לשים לב אם אנחנו נופלות (שוב) לפיצול ולטוטאליות. לפעמים רע לנו וזה כן בגללנו, גם זה בסדר, ואת בסדר, פחות הייתי משתמשת במילה סוף - כי אם דילול, אולי. כלומר, שיפור יחסי. נחת יחסית. רגיעה יחסית. מרגישה את הקונפליקט של היציאה מעל פני השטח. רצון עז ופחד מהסכנה. בוקר, לילה, שבוע, סוריקטה