הי אודי וכולם, אם אפשר שוב לנסות להמשיך להבין

לנסות להמשיך - נו, תהליך. אז בדיוק יש לי איזה עניין עם המילה הזאת 'תהליך'. וגם בהמשך עוד מילה אחת - 'צמיחה'. כמה יודעת, דרך החוייה, על הבשר, שלרוב בכדי להגיע מנקודה לנקודה (שאין אנו יודעים מראש אם נגיע או לאן) כרוך בדרך, לעתים סבוכה מאד, כואבת מאד. אימונים, תסכולים, וגם שגדילה וצמיחה כרוכות בכאב. לכל. ולכל תינוק ופעוט וילד גם. יש לי עניין עם המילים האלה בתחום הפסיכולוגיה. מילים שהשימוש בהן רב. ואני יכולה לתאר לעצמי מדוע. כן, בגלל החלק עם שם דומה לפרח שמחפש רק לקפוץ לזה לזה ללא דרך. או בכלל לקפוא, או להסתיר מאד שהייתה דרך, או מתרחש משהו בפנים. רבים מידידיי ואנשים שאני אוהבת מכל לב, כך יצא, ואולי לא במקרה, חלק לא קטן ממכיריי, ככה על הדרך, הם אנשים שאיכשהו מגיעים מתחום הנפש. והם משתמשים במילים המעצבנות האלה, אוף. רופא הנפש, שעברנו יחד מה שעברנו, ואין אני יודעת מתי אפגוש אותו שוב בכלל, אמר שהפרידה נועדה לשם התפתחות. כי יש דברים שקורים אחרי הטיפול, אחרי הפרידה. ובאם המוח תקין - הצמיחה הנפשית היא עד הרגע האחרון. ואני עונה, שאני כבר מאד לא צעירה, ונכון, אפשר להתפתח, אבל כל כך כל כך כל כך לאט אצלי - אז לאן כבר, לאן... וגם למה לשמר את האישה הבודדה הזאת. תקופת הקורונה לקחה אותי קצת לאחור במה שאני עוסקת. הפעילות העיקרית שלי היא בכיוון החברתי, ואנחנו בריחוק. מקלקל כל כך. ועכשיו אדבר אולי קצת בדומה לטקסטים שהיו כאן - הלוואי והיה נופל עליי הרבה כסף מהשמים. דיבור שהוא גם בשם הכחשת התלות והנפרדות. בקיצור - בתקופה האחרונה ובשלב זה, כל העניין הזה עם הפרידה מעורר בי, גם, מניחה שכצפוי, זעם פסיכי רב. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, גם אני מתעבת את המילה הזו תהליך שהיא כל כך כללית וסתומה ובטח ובטח שיש בה שימוש יתר מאוס. להפרד בטוב נשמע לי כמעט בלתי אפשרי... אני כבר חודש וחצי בלי טיפול. היו לכך הרבה סיבות, ראשית התחיל הסגר ואין באפשרותי לקיים שיחות מהבית ההומה. אמנם מותר היה לנסוע לטיפול אבל הפחד שישאלו אותי לאן את נוסעת היה גדול. היו גם הוצאות כספיות בלתי צפויות שהרגשתי שאני צריכה להקריב משהו. הגעתי שוב לקצה הצוק והרגשתי שהוא לא יכול לעזור לי או רק יאכזב אותי. ואם אי אפשר לרפא כמו שהוא אומר, בגלל חלקים שמתנגדים לטיפול ואליו, ואם צריך לבחון עלות מול תועלת כמו שהוא אומר... אז בלי פרידה רשמית רק התנתקות שלי ונסיונות עיקשים לביטון הפנים בידיעה שהאמת כמו שורש עיקש תדע לחדור את חומות הבטון. ובפנים יש דיבור בלתי פוסק נגד נגדו וכעס נוראי ומכרסם עלי ועוד כעס עליו. שלך שירה

היי שירה, וגם סוריקטה תקראו. קשה להשאיר את הדברים פתוחים ככה....מקווה שכן תחזרי לדבר איתו. המצב הזה כל כך קדה לכולם. הסגרים והכל....החיים התהפכו לנו..אני חושבת שסה מאוד משפיע. בנוסף לא מאמינה שאין תקווה! תמיד יש עוד על מה לעבוד ויש תקווה ויש תיקון.. ואם אין אז לפחות קבלה שיש דברים שאי אפשר...שישארו. לא הכל נפתר בטיפול! לי היא תמיד אמרה את זה ולא השלתה אותי!!!! תמיד אמרה שלא הכל נפתור, וזה בסדר!!! העיקר שאת וגם סוריקטה תבינו שזה בסדר לא לפתור הכל!! ננסה לחיות גם עם הדברים שאינם פתורים...אני חושבת שהטיפול עוזר לקבל, קבלה שיש דברים לא פתירים ולמידה כיצד לחיות איתם בשלום.....הקבלה וההבנה של זה מאוד עוזרת לי. מקווה שגם לכן.

הי שירה שירה, כפי שהבנת - יש בי אזור שממש מזדהה עם שכתבת. רגשות עוצמתיים (אבל, כנראה, גם הרסניים. מאד). דרך הגדיעה באחת - ואני קצת מדקלמת - היא, כנראה הפחות טובה. כפי שרשמתי - סביר שפועלת לשם הכחשת התלות והנפרדות. קריטי. דואגת לך, סוריקטה

אם אתן יכולות להסביר לי .....למה המילים האלה מאוסות מעצבנות לכן ובאלו מילים אחרות הייתן משתמשות לתאר את המסע שלכן את הדרך שאתן עושות ....