למי שרצה לדעת מה שלומי

התשובה היא חד משמעית.... לא יודעת. אז ככה- בבוקר נסעתי לסידורים - דואר , בנק ,קניות. היו לי רגעי משבר קטנים , פתאום הכל הסתחרר... התגברתי. מיד התחלתי לחשוב על דברים אחרים. זה עזר. אחר כך , כשהגעתי הביתה חיכתה לי במזכירה הודעה מהעבודה , שרוצים לדעת מה שלומי ,ומתי אני מתכוונת לחזור. נלחצתי. נכנסתי למיטה וחשבתי על זה. לחזור או אולי לא לחזור? לקחת עוד שבוע? ..... נרדמתי למשך שעתיים (!!!) קמתי , בלי בהלה ( מה שגרם לי לשמוח). התקשרתי לעבודה במטה להגיד להם שאני חוזרת , א ב ל... האחראית לא הייתה. אז זה נדחה למחר, למרות שעד מחר אני עלולה לשנות את דעתי ............... ועכשיו אני סתם. לא שמחה , לא עצובה.... פשוט סתם.

איזה יום ! דווקא מעניין ! את יודעת מה מצחיק? שרובכן כאן מדברות על עבודה, סידורים, דואר וכאלה. ואני עדיין לא נכנסתי לתיכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אותי זה מצחיק נורא. אני מבינה למה את נלחצת שכהאנשים מהעבודה שואלים מתי את חוזרת, אבל אני אשמח אם תסבירי את זה במילים שלך, אז גם אולי תביני את הסיבות בעצמך, ז"א...תוציאי אותם, ואז אולי אני אוכל להבין יותר. מה דעתך? ולמה את חוששת לחזור? את חוששת מתגובות? שאלות? חקירות של אנשים חטטנים? אם זה זה, אני יכולה להזדהות ונוכל לדבר על זה, מעוניינת? ואני מה-זההההההה מכירה את התחושה המוגדרת/לא-מוגדרת הזו של המצב רוח, שאתה לא שמח, מצלד שני לא עצוב...מבולבל, סביר, רגוע(לפעמים)...מהורהר(לפעמים)....את רואה? אני גם לא מצליחה למצוא הגדרה לתחושה הזו...יכול להיות שזה גם משהו...לתת למה שאנחנו מרגישים ללכת, לא לחקור את הכל כ"כ...לתת לדברים לזרום. (אני אומרת לך, יש דברים שאני כותבת לך ולא מפנימה אותם, איך זה לעזאזל...?! ) שלך, אני. לילה טוב!

בילי, אני מתה לענות לך קצת יותר אבל אתמול נתקע לי האינטרנט ולא יכולתי לעשות כלום ועכשיו אני כותבבת ממקום שאין לי פרטיות ולא בא לי שאנשים יקראו... אני ממש מקווה שהאינטרנט יחזור לעזמו הים ואז אני אכתוב תשובה קצת יותר נורמלית בכל אופן, יום טוב שרה