אביב, אם זה בסדר ואני יכולה לשאול

הי אביב, וגם הי כולם - איך את מזהה מה הצרכים שלך? או איך אתם מזהים. כלומר, מה זה בכלל... סוריקטה

תמיד את מוזמנת לשאול ...זה בדיוק צורך ..וזה בסדר . בדיוק ניכנסתי לנסות לענות לך על מה שכתבת למטה .... אז קודם אנסה להסביר את הנוסח שלי לגבי הקטנים .לכל אדם יש מן הסתם את החלק הזה בנפש שיש שקוראים לו הילד הפנימי . אצלי במורכבות מערכת הנפש שלי מתוך הדיסוציאציה יש קבוצה של קטנים , למה קבוצה לא יודעת אבל הם מדברים ברבים אנחנו וכאלה הם ממש ממש קטנים ...וכן ההתנהגות משם כמו שגם ינשוף העידה על עצמה , מחזיקים בהמון כאב , וחרדות חלקיים פגועים מאוד . החלקים האלה פועלים מתוך הרגש הפגוע וההגיון של האישה בגילי לא חודר אליהם בכלל. ואיך זה מתקשר לצרכים ..... הדבר הראשון ללמוד וזה קשה לדבר יפה אל כל חלקי הנפש שלי להקשיב לעצמי לכל חלקי הנפש שלי ואני אתן לך דוגמא למה התכוונתי, לגבי הטיפול . בטיפול הראשון הייתי יוצאת והחלקים הפגועים היו שולחים לה הודעה ישר שהייתי יוצאת כל פעם זה היה משהו שונה אבל בגדול הם היו צריכים יד או עוגן , הצורך היה לדעת שגם שיצאתי ממנה היא עדין שם לא עוזבת אותנו ...כן חרדת הנטישה ...המטפלת לא תמיד הייתה מגיבה ובשלב מתקדם של הטיפול פשוט לא ענתה , זה הוביל לכעס וכאב מהמקום שלא רואים אותי שמתעלמים ממני ...מה שהפעיל את החלקים שמחזיקים כעס . זה היה אחד הדברים שדיברנו עליהם בטיפול המון והמטפלת סירבה להבין שגם שעבר המון שנים אני עדין זקוקה לזה .... בטיפול הנוכחי שמתי את הצורך הזה בתגובה לסמס , שלא תתעלם מההתחלה . אמרתי אני יצא ויהיה סמס בבקשה אל תתעלמי וגם אל תעני ישר כדי שבמצב שלא תענה ישר אני אפגע, הסברתי לה למה והחלטנו מה נכון לשתיינו (כלומר הצטרך שלה כמטפלת והצורך שלי כמטופלת ) אני לא נלחמת בחוסר ההגיון של הנודעות שלי וככה הצורך של החלקים הפגועים שלי נשמע ...נניח שהם כתבו לה ש"אבא לא יבוא " אבא שלי מת כבר המון שנים , פעם לא הייתי שולחת כזאת הודעה כי זה לא הגיוני . היום אני מכבדת את המקום החרדתי הילדי שבי שמפחד שאבא יבוא ומחפש הגנה אצל המבוגר האחראי , ובעצם זה שהקשבתי נתתי מקום לצורך הפנימי שלי. בואי רגע ניקח את המקום הזה , הרבה פעמים ביקשתי מאודי שיר או יד זה צורך את למשל ביקשת ממני לחתום בסוף ביקשת שההודעות יהיו במרחב הזה ולא באחר זה היה הצורך שלך למסגרת בטוחה לרצםה . אני חושבת שכדי לדייק לעצמיינו מה הצורך שלנו נחוצה הקשבה פנימית מבלי לבטל אף רגש שעולה בנו . מקווה שלא סיבכתי יותר אביב

הי אביב - השאלה, פתיחת הכתיבה - מרגישה לי צורך של מישהו אחר. לא שלי בכלל. אנסה להבין, ואולי באג. מה יודעת... מבולבלת. יכול להיות שיש משהו, כפי שאמרת, שלמרות שחלפו שנים, עדיין זקוקה לו, ובתדירות גבוהה, והוא חסר. תודה, אקרא שוב, סוריקטה

הי אביב, אוסיף שמדהים שזיהית גם כאן וגם בטיפול הנוכחי את הרכיב שפותח אצלך אור. ואת יודעת לקבל ולהשתמש. גם אם חלקי מאד, אך קיים. מצב שלי, של אטימות וברקסים והרבה שכבות של סחלא, כנראה לא מאפשר גישה בשלב זה. איכשהו אני רוצה שיראו, וגם לא יראו, זה הכי קרוב שאוכל לומר. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, זה בהחלט עצוב....מאחלת לך שתהיי פחות אדישה לעצמך. הלוואי שיהיה לך יותר אכפת מעצמך שתהיי מודעת לצרכייך. את יודעת היטב וברהיטות להעביר לנו תשובות. מאוד מקווה שתמצאי גם לעצמך מילים טובות ומנחמות. ואביב, את מדהימה! איזה הסבר שעוזר לכולנו להבין. וכ"כ נכון.

זה תהליך לאט לאט של הורדת שכבות שלהבין ולהרשות לעצמך לחשוב עוד לפני שמרגיש שמגיע לך אבל טוב . כל חיי בבית וגם בטיפול הראשון נאמר לי דברי ישיר , אל תבכי תדברי תסבירי ...לא הבנתי מה רוצים ממני הייתי בטוחה שאני מדברת הכי ישר כשקיבלתי את המתנה מהמטפלת הראשונה ואנינרצינית שזאת מתנה גם עם כואבת ....הבנתי שכדי שיבינו אותי אני צריכה לדבר גם את המבוכה גם את הרגשות הלא הגיונים ולא מציאותיים . שמתי על השולחן הכל ...אפילו שיש לי צורך בן הפגישות לראות אותה ואז אני נכנסת לאתר שלה או לפייס ....זה דובר זה היה מביך אבל דובר ואז זה הפסיק לנהל אותי . והחיפוש אחרי הצורך המדוייק לוקח זמן כי למדנו במיניפולציות להסוות אותו בדיוק מהמקום הזה שלנו לא מגיע טוב מגיע רע ... עצוב .... אביב

הרבה בזכות המקום הזה למדתי לדייק את עצמי את הצרכים שלי ... הרבה בגלל האנונימיות אז מסך הבודה יורד יכולתי לבקש מאודי יד ממכם שתגיבו לי וכאלה ... והרבה מאוד למדתי מבמבי ..בצבי יודעת לבקש לדייק את מה שהיא צריכה או רוצה וגם כשלא היא יודעת חכתוב את ההתלבטות את הקושי סביב הצורך שלה ... היא גם דחפה אותי להעיז לדייק מול אודי כשנפגעתי , ולמדתי שכשמדייקים לשני קל יותר להבין ויותר מזה יותר נעים לו להיענות לבקשה ....המבוכה הזו הבושה שמלווה את הצרכיים הילדיים שלא מולאו רק משבשת את היכולת של השני להעניק לנו ....אז כן אני בהחלט מאפשרת מקום לחלקיים הילדיים ולצרכיים שלא מולאו בילדותי ....ומבינה שהכל חלקי , ולעיתים אקבל חוסר דיוק או לא מה שממש השתוקקתי לו אבל תמיד אקבל יד מושטת וזה המון ...ואם זה יהיה לי מספיק חשוב ,אנסה שוב . ויש מקומות שפשוט אני מבינה שזה לא המקום שהצורך שלי יקבל מקום לא בגללי כי אם בגלל הצד השני וזה גם בסדר ...

כתבתי הודעה והיא נעלמה. רואה אותך אביב ואת אודי שהמון איתך ומנסה להבין אתכם, אבל המוח שלי די אטום. אני ועוד איך מרגישה אשמה. גם אם יאמרו שלאו. אם יבדו עליי סיפור - לא תהיה לי אמירה מולו. מרגישה רעילה ומסוכנת. אבודה וזרוקה, הרבה יותר מחרדת נטישה. על הגבול ומעבר של ויתור על העבודה והבית לתמיד. היה עוד. היו כמה מילים על ריבוי השימוש במילה 'לא'. על המשאלה הבלתי ריאלית שייקחו אותי מכאן. אי זיהוי הצרכים - זה לא ילדי - זה הרבה יותר נמוך - זה עובר שתקוע בנרתיק ולא יכול לצאת החוצה. כאילו ההפרדה בין האם לתינוקת תהיה כרוכה במוות של שתיהן. די. סוריקטה