שירה יקרה.

"אני די במלכוד... הניתוק והפיצול, הניתוק הרגשי, כל היסודות של ההפרעה הזו, לא מאפשרים לטפל בה ועל כך אני, מי שבאה לטיפול, מי שנלחמת כבר שמונה שנים ועושה הכל כדי להבריא, גם נענשת." עצוב לי לקרוא אותך ממש סליחה שמתערבת לך אבל , לא הניתוק והפיצול לא מאפשרים טיפול נראה לי שירה ואת כבר יודעת את זה די בעצמך שהמטפל עייף .... לכל החלקים שלך מגיע מקום גם למי שזועף ולא ממש נחמד ...כן החלקים הפגועים צריכים להרגיש שיש להם מקום גם שלך וגם של המטפל אין לי ספק שאם נשמעים אימרות קשות וחוסמות קשה להם להגיע ולך קשה לתת להם מקום ... מכירה את התחושה כאילו הם אשמים בשחיקה /עייפות של המטפל סליחה לא מקבלת מי שבה לטפל במורכבות הזו יודע שזאת פצצה מתקתקת שצריך לפרק חוט חוט ולאט לאט ....אז כדי להרגיש שישי מקום שאפשר להיות בו , צריך שהצד השני באמת יכיל גם את השתיקות , המרירות ... וואוו כאלה אימרות לא חבל לך על הכסף אם היו מופנות לכיווני היו סוגרות את כל חלקי הנפש הפגועים שלי ובטוח שהייתי מבצעת אקטינג אווט ... שירה , אולי כדאי באמת לשקול לסגור טיפול ולמצוא מטפל /ת אחר ואני כמו שאת מכירה אותי האחרונה שתמליץ כזה דבר . זה לא רק את נענשת כולכם נענשים זה לא רק את באה אליו כולכם באים ...או רוצים מקום ...כי אם זה מקום לנפש זה מקום לכל הנפש שלך ...לכל החלקים . מגיע לכם מקום שמאפשר מנוחה וריפוי .... אתך אהובה יודעת כמה זה קשה כמה המקום הזה , שמכיל ותומך כבר לא ממש עובד ואת נאבקת עוד ועוד ועוד וכלום לא משתנה ....תחושת אשמה כל כך גדולה כי המטפל נחשב ומצליח ....אז איך זה רק אני לא מצליחה ....אז אני יזכיר לך שלטנגו צריכים שניים ....אוהבת ומחבקת בכל החלטה שלך

תודה על ההבנה, קשה לי מאוד חושת האשמה וכן ציפיתי שהוא יקח חלק בדינמיקה שהובילה לנקודה הזו. אני נשארת עם כעס גדול שאין לי איך לעבד כי הוא לא מאפשר. עוד מעגל של כאב. אני יודעת שאת מבינה על מה אני מדברת. איך מי שהיה קרוב כל כך לנפש שלי יכול לפגוע בה ואם כבר קרה בעבר, וקרה, האם זו אני שמביאה את כל זה על עצמי התשובה שלי היא כן, כעס וכן, זעם וכן וכל הזעם הזה מופנה כלפי עצמי. בפגישות האחרונות רק הרגשתי מושפלת מפני שניסיתי להילחם על המקום שלי. היום כתבתי מייל על הפסקה, היה בו מלא רגש והבנה, כי אצלי אין אקטינג אאוט. קיבלתי תשובה מארצות הקור, כנו מכתב רשמי. מצד אחד זה עושה לי רצון גדול יותר לא לוותר, מצד שני רצון להעניש אותו דרכי. בחרתי לא לענות. לנשום ולהניח לזה. תודה על המילים המחזקות שלך אביב. מעריכה מאוד. מה יהיה ימים יגידו. אבל השבוע לא אלך. שלך שירה

כאן אכתוב לך רק כמה מילים ועל עצמי אכתוב למעלה .... רק דבר אחד את בסדר ..נקודה !!!!!! את לא אשמה !!!!!!! אני בהחלט חושבת שחלק מהאי סמטריה בחדר זה האחריות של המטפל שגדולה מאחריות המטופל . אין מקום למילים כאלה כמו שהמטפל אומר לך ...ולא חשוב כמה מירמור מופנה כלפיו .... נראה לי שהוא פשוט לא יודע איך לסגור את הטיפול עם כמה שפחות נזק וכן סגירת טיפול ככה זה קשה . אבל כשמטפל לוקח אחריות הנזק קצת יותר קטן ... מאחלת לך באמת שתימצאו את הנתיב הנכון , אולי אם תרפי ותקבלי שהוא באמת לא יודע יותר איך לטפל בך ושאת לא אשמה בזה אולי דווקא אז תיפתח הדלת . שולחת כוחות וחיבוק אביב