נטיעת עץ ברוח הפרידות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/12/2020 | 05:33 | מאת: סוריקטה

הי כולם, נדמה לי שכבר העליתי ולא פעם ואשוב ואנסה - מה ייחשב או נחשב בעינכן הישג בשיחות שלכן (הרוב בנות, אז כך אשאל)? האם אתן מצליחות להרגיש שהיו כאלה? בעבר הרחוק? בהווה? יש שמירה עליהם לטווח ארוך? מה הייתן מגדירות כהישג צפוי עתידי? כלומר - מה הציפיות שלכן (ריאליות וגם לא והאם אתן מצליחות לסווג למה יש היתכנות סבירה). ולמי שמבחינה בכשלונות ברמה הכללית - מהם? זה וגם זה (הצלחה/כשלון) חלקיים, ועדיין אמור להיות שלם שהוא ברובו משהו. מנסה לחשוב ביני לביני ואולי כמה מהמילים שלכן יוכלו לעזור לי לבדוק אצלי בפנים. בעיקר חושבת על נושאים כגון: קשרים בין אנשים מי קרוב יותר מי רחוק והתנהלות בקהילה החברתית, פיצול ומיזוג של חלקים פנימה, קליטה והפרשה (אוכל גם אישיו), פנים חוץ. להתראות, למרות שיצא לי טקסט קצת קר כזה, סוריקטה

09/12/2020 | 18:18 | מאת: סוריקטה

הנה אני רואה כמה התעניינו רובנו בהצלחות ואכזבות ופרידות. שנת 2020 מסתיימת. סוריקטה

09/12/2020 | 18:32 | מאת: -חנה

הי התחלתי לכתוב ונעלם.. מקווה שלא נשלח בטעות. אנסה לענות ואתייחס רק למטפלת הנוכחית.. 'הישג' מבחינתי בפגישות הוא להצליח לדבר ולהיות נוכחת באמת איתה. לדבר ולהסתכל אליה. ולשתף. מרגישה שמצליחה לרוב,ואם משווה לטיפול הקודם איתה אז כן יש התקדמות ושמירה על כך.. לעתיד- הייתי רוצה להצליח לפתוח נושאים שקשים לי יותר מול עצמי ובעיקר לגרום לאיזה שהוא שינוי בהם בחיים שלי מחוץ לחדר. לגבי היתכנות- לעתים סקפטית מאד, מצד שני יש בי מעט תקווה. תוהה אם התכוונת גם לפירוט של הנושאים אבל נראה לי מדי אינטימי בשבילי לפתוח כעת. לגבי קשרים- מול המשפחה אני לא מנסה לשנות ולהשתנות. מול חברים- עבודה אני משתדלת ויודעת לומר כי מצליחה יותר להחזיק את עצמי במצבי כעס ושולטת יותר ברגשות שלי וגם מצליחה יותר לשתף קרובים אליי. עם אוכל אין לי הרבה אישיו, לא מאד אוהבת את עצמי בעניין הגוף והמראה בהקשר הזה אך פחות מעסיק אותי. ודבר אחרון- אני מרגישה שקשה לי לשתף ברגשות ובמחשבות שלי ולפעמים אפילו רק בדעות או סתם שיחה סתמית. יש כמה אנשים שכן מצליחה לדבר יותר מולם ואיתם, קשה לי יותר בשיחה אישית כשיש מס' אנשים ואצליח יותר להיות אני מול אדם אחד.. יצא קצת ארוך...

09/12/2020 | 23:05 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, המון מדובר על קשיים ופרידות, אבל רגעים שיש בהם תחושה של רגש הדדי הם אלה שהייתי רוצה לנצור. כרגע מקיימת רק קשרים הכרחיים ונמנעת מאחרים. הישגים בקשר האימהי מורגשים ביכולת לכוון וללוות בעדינות בתהליכים שנושאים פירות. אני מניחה שאת אלה גם את מצליחה לחוות בטיפול בפעוטות. נקודות של אור כמו שכבר כתבת לי, גם אם קיימות נעלמות ואני לא מצלילה להחזיק בהן בתוך כל החושך. באנו חושך לגרש... מתאים לחג המתקרב. הלוואי. שלך שירה

10/12/2020 | 09:18 | מאת: סוריקטה

שירה שירה, רק לשלוח לך את אהבתי. כמו אהבה לגורים. גם גורי אדם. הילה של חמימות רכה עבורך, סוריקטה

10/12/2020 | 19:27 | מאת: סוריקטה

תודה לבנות המתוקות שהשיבו - אקרא בהקשבה ובהתעמקות בסופ"ש שוב. המון תודה לכן. ואני... הייתי רוצה לדעת להגדיר מטרה. הייתי רוצה להרגיש הילה של אור עם שובל לימים. עם עתיד. מה שנחשב פעם הישג עבורי - היום הוא כבר לא משהו להתפעל ממנו. יפה, אולי, אבל לא יותר. סוריקטה בימים מבולבלים

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית