להרגיש - לכל מי שרוצה ובא לו...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/06/2001 | 23:50 | מאת: אביב

"להרגיש לבד,להרגיש איתך לא לקחת כדור, משקה, אקדח, להרגיש עכשיו להרגיש נושם, להרגיש עצוב מה זה משנה העיקר להרגיש שוב להרגיש עייף, להרגיש סחוט להרגיש נושך, צוחק, בוכה מכל שטות להרגיש טהור, להרגיש תגוף מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש כאב, להרגיש מגע להרגיש ת`לב עטוף באהבה להרגיש תמימות, להרגיש פשוט מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש בשקט, להרגיש צלילים להרגיש כשגשם, להרגיש פנים להרגיש תקרקע, להרגיש לעוף מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש כאב, להרגיש מגע להרגיש ת`לב עטוף באהבה להרגיש צבעים, להרגיש חשוב מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב" / ארקדי דוכין. סתם, דיבר אלי ונגע בי, אולי ידבר גם אליכם ויגע גם בכם... שלכם, אביב.

12/06/2001 | 02:16 | מאת: polly

קצת מפחיד - לא נראה לך?!.... המון אחריות יש בזה... להרגיש... זה יכול להכאיב.. זה יכול לעשות טוב... זה יכול לפגוע... קשה להתמודד.....

12/06/2001 | 08:48 | מאת: אביב

היי פולי, כן, זה מפחיד להרגיש, יש בזה אחריות, זה יכול להכאיב ולפגוע וקשה להתמודד עם רגשות, כל מה שכתבת ואמרת נכון. אני באופן אישי פחדתי להרגיש במשך המון זמן, לא הרשיתי לעצמי, לא חשבתי שאני יכולה להרגיש גם תחושות חיוביות וגם שליליות ולדעת להתמודד עם זה. ביחוד כמובן עם הרגשות הקשים של פחד, חרדה, בהלה, כאב, ויסורים. הפחד שאלו יציפו אותי ויטביעו אותי בתוכם היה מאוד מאוד גדול. הפחד מפני להיכנס לסערה שהרגשות הללו טומנים בחובם גרם לי להסוות אותם, להחביא אותם, וביחד איתם גם את הרגשות החיוביים של אושר, הקלה, שלוה, רווחה ואהבה, שעליהם גם מוותרים בדרך, כשמחביאים ומסווים - מטמינים את הכל, גם את הטוב וגם את הרע. אבל, בסופו של דבר, ואת אמרת ואני כאן רק מצטטת אותך "זה יכול לעשות טוב..", וגם זה מפחיד אולי קצת, שיהיה לנו טוב ? מגיע לנו בכלל ? וגם זה דורש אחריות וגם עם זה צריך להתמודד. אבל בסופו של דבר, זה עושה טוב, ומהטוב הזה יוצא עוד טוב. אני מנסה לחשוב קצת, מה היינו בלי הרגשות, במקרה הטוב היינו אוכלים וישנים, במקרה הרע גם היינו לא אוכלים ולא ישנים, סתם, אני מכנה את זה מצב של "חיים שהם מוות", כי אנחנו כביכול חיים, מתפקדים באוטומט, עובדים אולי, מדברים עם אנשים אולי, נמצאים בקרבתם, אבל לא חשים אותם איתנו, אבל אין שום דבר חוץ מזה, ריקנות בדידות וחשיכה. וכשאנחנו מרגישים, אז אנחנו יכולים "לחיות את החיים האמיתיים", להתמלא גם בטוב וגם ברע, לא להרגיש את הריקנות הסוחפת הזאת, לא להרגיש חסרי משמעות, לא להרגיש חסרי ערך, לא להרגיש לבד, אלא מחוברים לעולם ולאנשים שבו, וכן... צריך להתמודד עם זה לטוב ולרע, עם הפחד והכאב, וגם עם האושר והשלווה. וזה כדאי... מהמקום שלי היום לפחות אני יכולה להרגיש את זה... שלך, אביב.

12/06/2001 | 03:54 | מאת: אורה

שיר מדהים מדהים מדהים כאילו ארקדי דוכין עבר בדיוק את מה שאני עברתי בחיים כמה עומק ורגישות יש לאיש הזה היום עברו עלי כל כך הרבה חוויות דרמטיות עד שלא ממש הרגשתי אותן הרגשתי כאילו אני חיה בסרט שחקנית להרגיש שוב אוהבת ונאהבת מתי זה כבר יחזור???

12/06/2001 | 09:00 | מאת: אביב

היי אורה, מתי ניפגש כבר ? את כל הזמן מתחמקת.. בסוף אני עוד אצליח לתפוס אותך פה מתישהו.. לילה טוב במקרה שלך, וחלומות נעימים... שלך, אביב

12/06/2001 | 05:28 | מאת: דניאל

"אהבתי כל חיוך בעיניך אהבתי את אותן הגומות שהבליטו את הזוהר בעיניך וחרטו בפניך השחומות חלמתי חלומות של פז עם אדום צהוב וורוד אהבתי את אותו רגש עז שבפניו קשה לעמוד חלמתי על טיול בשדות על מבט ויד אוחזת על שירים מסיפורי אגדות על אהבה יפה ונועזת ניסיתי לסובב את הגלגל לשנות מהלך בחיי ידעתי שזה לא קל אך חשבתי שאותך כדאי אם את פחדת לאהוב חשבת שאני רק ילד ומיד התחלתי לחשוב ולהפוך הכל לאגדה האגדה לא תהפוך למציאות כי המציאות הפכה לאגדה בעייני ניבטים דמעות ולהות בגלל מחשבת הילדות אך גם בלב ילד/ה יש תקוה למרות נחלת העצב והאכזבה למרות שיודע/ת היא.... אין לו/ה מזל באהבה" כל דבר שנוגע לך יקירה....עובר אליי........... יום טוב....אני רץ לעבודה...ולו רק בזכות ..מה שאת נותנת לנו כאן. שלך דניאל

12/06/2001 | 08:58 | מאת: אביב

דניאל יקירי, השארת אותי בהלם על הבוקר, ריגשת אותי... שיהיה לך יום כיפי בעבודה, ובכלל.. ואני פה מחכה שתחזור.. אוהבת עד השמים, שלך, אביב.

12/06/2001 | 08:43 | מאת: Jacki

זה נגע...

12/06/2001 | 08:56 | מאת: אביב

ג'קי יקרה, אני שמחה, ואני מצטערת על אתמול, זה עמד לי על הלב, ואני ממש לא התכוונתי לבקר, באתי ממקום קשה גם כן, ממקום של לחוות את המוות, ולדעת כמה הוא מייסר וכואב, ואולי באמת לא ניסחתי את זה מספיק טוב, ולא השתמשתי במילים הנכונות, אבל זה רק בגלל הקושי שלי לגעת בפצע הזה שעדיין נפתח ומדמם מדי פעם. ושוב הכוונה לא היתה לבקר ולא לגרום לך לא לדבר, אני יודעת ומרגישה שגם את באה ממקום מאוד קשה, וכותבת מהלב דברים שמייסרים אותך, ותמשיכי... זו הדרך הכי טובה לצאת מזה, ואולי גם היחידה. שלך לתמיד, אביב.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית