לג'קי משרה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/06/2001 | 19:15 | מאת: שרה

הי. כל כך מצחיק אותי לקרוא את ההודעות שלך. - אני לא צוחקת עליך. הן מעלות בי חיוך וזה טוב. תמשיכי בסגנון הזה. לדעתי אחותי במובן מסוים אנירקסית. לא חסרות לה בעיות והיא מדחיקה אותן. לצערי היא גרה בתל- -אביב ואנחנו לא קרובות כמו שהייתי רוצה. להוציא מהבית את הלחם התחיל כשיגעון כללי, שיגעון של דיאטות וכו' אני מתאמנת באומנות לחימה יפנית 13 שנה. יש לי שם חברים בנים מדהימים שלא יודעים על המחלה. לעומת זאת המדריך שלי יודע. כשהתחלתי יותר להבין מה קורה איתי הרגשתי את הצורך לספר לו. הוא למעשה מהווה חלק גדול מהילדות שלי. אני מתאמנת מגיל 8 2\.1 . כשאני חושבת על זה עכשיו אולי הוא היווה לי תחליף לדמות אב. אבא שלי עבד מגיל 5-11 (שלי) מחוץ לעיר. הוא היה חוזר סופי שבוע. אמא שלי לא הסכימה לעבור שוב. זה היה בדיוק שנתיים אחרי שחזרנו מחו"ל ותהליך הקליטה לארץ היה קשה מאוד עבורי ועבור אחי ואחותי. אבא שלי הוא מה שקוראים work - coholic. כל החבר'ה שלי מהאימון גדולים ממני ב - 5-8 שנים. הם כמו האחים הגדולים שלי רק שלעומת האמיתיים הם קרובים פיזית. אחותי גרה בל אביב ואחי בחו"ל. מה שלומך היום? שרה.

12/06/2001 | 08:50 | מאת: Jacki

היי, מגיל 1/2 8 ??????????????זה המון זמן! אם לאחותך יש הפרעת אכילה - אז למה היא מדחיקה? ז"א, אני מבינה למה היא מדחיקה.....אבל זה חבל, כי במצבים כאלה המצב לא משתפר אלא רק מדרדר. למה מצחיק אותך לקרוא את מה שאני כותבת? את מה למשל? שלך, אני. נ.ב.....כמה דברים: 1) אז בת כמה את?.....את לא חייבת לומר....אבל לפי החישוב, את בערך בת 21-22, או שאני טועה??? 2) ראיתי שגם את רשמת את האי מייל שלך כך שאם לוחצים על שמך אפשר לשלוח לך מייל. את מרשה לי? 3)....יש דברים שאני רוצה לרשום בפורום אבל אני נורא חוששת מתגובות...ז"א...אלה דברים שנורא מתאימים בפורום, וזה די יעניין אנשים, כמו שירים נורא יפים וכו', אבל אני לא יודע....בא לך לייעץ לי?

12/06/2001 | 18:39 | מאת: שרה

אני לא מאמינה, כתבתי לך הודעה שלמה והיא נמחקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז איפה היינו, אני בת 21. אם את מרגישה צורך או חשק לשים שיר או קטע שימי. למ לא? אני בעד. אני שמתי קטע בפורום, תדפדפי כמה דפים אחורנית, הוא תחת הכותרת " אנא הקשב למה שאיני אומר." כשאני אומרת שמה שאת כותבת מצחיק אותי אני לא מתכוונת לתוכן אלא לצורת הכתיבה שלך באחת ממהודעות ששלחת לי. ההודעה העלתה בי חיוך וזה רק לטובה מה שאני אומרת. מיילים מתקבלים בברכה. ומה שלןם אמך, היא עדיין כלבה בלתי רגילה לפי דעתך?. מה שלומך את יותר חשוב. היי, לא הקאתי אתמול וגם היום אני לא מוכנה להקיא. חיבוק גדול, שרה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית