רוצה לשלוח לה עוד הודעה

כתתבי לה שהיא אף פעם לא יכולה יותר זמן.. והיא ענתה שנכון ובד"כ היא לא יכולה.. אבל זה לא מספק אותי כי אני כן רוצה וצריכה יותר

חנה יקרה אני חושבת שאי אפשר להתווכח עם הצורך שלך ליותר זמן... זה לגיטימי בעיניי... זה באמת קשה שהיא מוגבלת בזמן... אני רוצה להגיד לך שאת בסדר. שהצורך שלך בסדר... צריך לחשוב ביחד עם המטפלת מה ניתן לעשות כדי להקל עליך... ינשופים

חנה יקרה. המון זמן שלא הופעת...ו...לא ממש יודעת מה לומר לך. מוזר לי קצת...ו...לא כתבת שאת חנה שאנו מכירים במלעל... רק שהצורך קיים ומובן. וכן לדבר עליו ולנסות לראות מה עושים איתו. לברר.

הי חנה, כמה שאני מוזרה. אצלי, לשלוח הודעה, או ליצור קשר טלפוני היה אמור להיות הישג. בכל שנות הטיפול ניסיתי, באופן מנותק, והצלחתי, לעתים, רק עם הודעות איכשהו. זה אפילו לא נבע מהרגשה אמיתית. אף פעם. כל כך יותר קל לי להימנע מכל אלה. גם מלבוא לחדר. למפגש. כמה מוזר. ואולי זה גם דומה. אבל הפוך. סוריקטה

לדעתי לא נשלחה הודעה קודמת שלי.. אז כותבת שוב. הוא כנראה לא אוהב את הפלאפון שלי ועכשי ועברתי למחשב... מעניין שבחרת במילה מוזרה, תוהה מה חושבת לגביה. ותוהה כי לא בטוחה אם הבנתי נכון, את עדיין הולכת לטיפול?

הי חנה קשה לי להשיב על השאלה האחרונה כרגע... לילה, סוריקטה

תודה יקרה.. חוץ מלדבר על הדברים אין ככ מה לעשות ):

הי מיכל זו אכן אני.. אבל *במלרע* (: וזה בסדר שאין לך ככ מילים, מעריכה שכתבת בכ"ז