חטולית סוריקטה וכולם......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תודה לכן. בידוד זה מצב מוזר...כשכל המשפחה בבידוד צריך עזרה יותר... פה זה רק אני וזה מצב של חוסר שליטה בכלום!!!! לקניות שלחתי את בעלי.ואז אני שוכחת משהו והוא צריך שוב לצאת...ולא פשוט לתפעל מרחוק. יש לי הכל בחדר ובעצם אין לי כלום.. בכלוב של זהב אולי.... יפה המחוות של האנשים...אצלי חמותי קשה לה להורים קשה. והם רוצים לבשל לי לחג....אפשרי לבשל כשכולם ישנו ואני אחטא הכל. עם כפפות ומסיכה..סיוט. ככה לבשל חג. ולשבת לבד בחג בחדר כשכולם ליד שולחן....דבילי. מעצבן. ולא יודעת..מוזר. יש לי מה לעשות כי מלמדת מרחוק . לא משעמם אבל מכעיס וקשה....ובהחלט יש משמעות וסדר יום....אבל חוסר שליטה קשה..ילדים בזום ללא יכולת לעזור . להיות נוכחת. כזה.....אוףףףף הרגשה מצורעת כזו...מנניין איך מרגיש אדם שהדביק אחרים. מסכן ממש....
היי מיכל חוסר שליטה מעצבן וקשה מאוד מודעת לכך היטב מחיי היומיום גם לי קשה לשחרר ולתת לאחרים לעשות במקומי..לדעתי ענין של הרגל של שנים כך לפחות אצלי ואומרים לי שחררי מעט..למה את כזו קשה.. ..באמת למה אני כזו קשה ?? מפני שבעבר כשמישהו עשה משהו עבורי..שילמתי מחיר כבד!! כבר לא נמצאת באותי מקום אממה אף אחד לא עושה כמוני את מה שאני עושה..במיוחד בבישולים לחגים ..בדברים אחרים אני כן משחררת כשבעלי עוזר והמון בזכות שאני משחררת אולי תנסי לשחרר מעט ויקל גם עליך.. הסגר הוא נורא ואיום מאמינה לך ואם כבר את נמצאת בכלוב של זהב ..חשבי מה עוד את יכולה לעשות כדי לא לטפס על הקירות את מוכשרת ויש לך המון רעיונות אייך לישבור שיגרה כזו.... מיכל את ממש לא מצורעת רק בבידוד שיגמר אוטוטו... כן לא נעים להיות בחג סגורה מבינה איזו אפשרות נוספת יש לך ? חטולית
הי מיכל, בעייה עם התלות לשני הכיוונים אולי שלך בסובבייך, והמשמעות שלהם עבורך; של סובבייך בך, והמשמעות שלך עבורם; טוב, יאללה, אני ערה כבר שעתיים, כרגיל, ואין לי מושג איך אני ממשיכה הלאה ככה. סוריקטה
היי יקרה, בהחלט לא מצב פשוט. ולעשות חג בחדר.. ברר צמרמורת.. במיוחד שיודעים שנמצאים במרחק נגיעה משאר בני הבית וב"ה את אינך חולה אך מחוייבת בידוד . מצב ממש קשה מתסכל ומביך... הגדרת יפה, כלוב של זהב.. יש הכל אבל אין כלום. יש סדר יום. ויש עבודה אבל הכל מרוחק ולא נגיש כל כך...... אך גם יש בזה טוב, האכילה נכנסה להֵסדר. המשפחה הציעה עזרה - נסי לשחרר להקל על עצמך ולאפשר לקבל... נכון מצב נעכס ואת בטח רגילה לחלוש על הכל ולטעם האוכל שלך אבל המצב לא רגיל.. אז לפחות תנוחי ותאפשרי לקבל.. תנסי במה שאת יכולה. נכון הקניות לא פשוטות, לבקש טובות.. אבל אני בטוחה שהם לא כועסים עלייך שלא זכרת משהו.. ומבינים גם הם את המצב ומנסים להתמודד מולו. וגם אם רוטנים, וזה מובן.. אבל זכרי שזה בשל המצב ולא בגללך!! ולא עלייך!! ודבר אחרון.. איזה חמודה את שחושבת על מי שהדביק.. אכן זה נשמע לא מצב נעים בעליל.. להודיע לכולם על בידודים.. ושאומרים את השם שלך כמי שהדביק אותם וכד.. מזלי שאצלי לא נדבקו אף אחד.. ולא ממש הסתובבתי כך שלא הכנסתי אף אחד לבידוד.. חוץ מהמשפחה הגרעינית.. המקום שאליו הלכתי שם נדבקתי.. אז עם כל התיסכול.. את יודעת מה היה שם כך שהתיסכול נבלע בתחושת עונש שמגיע לי... איתך.. מתמודדת
מיכל יקרה, מקווה שתמצאי את האיזון הנכון לעבור את ימי הבידוד והחג בשלום מאחלת לך חג שמח ושנה טובה שמרי על עצמך שירה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
