אביב - צריכה אותך קצת...

אני לא יודעת מה קורה לי. שוב לא מצליחה לישון או להרדם. שוב אין חשק לכלום, עצבנות מטורפת שפשוט קורעת אותי מבפנים. רצון לצעוק, לצרוח, להרביץ ולהשתקע במיטה, לא לצאת ממנה. לרוץ, ללכת, לא לעצור. לא להתרכז בכלום. להתרחק מכולם. מטריף אותי הקפיצות האלה. יום אחד הכל שקול וטוב, יש ירידות ועליות קלות ופתאום הכל נעלם. כל המשפטים השנונים, הידיעה, הרצון, האהבה. היום פשוט לא הייתי מסוגלת להקים את עצמי ולבוא לעבודה. כל כך רציתי להשאר בבית, לבד, אבל בסוף אני כאן, וברור שטוב שלא נכנעתי, אבל אלוהים יודע עד כמה שקשה לי להתרכז במשהו. שוב חזרתי לתקופה בה אחרי כל שבת הייתי חוזרת על הפנים. טוב, אני מקווה שזה יתפוגג במהלך היום, השבוע, אני כבר לא יודעת למה כל החוסר איזון הזה. אז נכון, שוב יומיים שכחתי לקחת את הכדורים, אבל האם זה מה שמשפיע כל כך? אני כבר מרגישה כמו חולת נפש אמיתית (לפני זה הייתי סתם אנורקסית עם מאניה דפרסיה:-) אבל את מבינה למה אני מתכוונת. מן חוסר שליטה על ההתנהגות, על תגובות. אני מצטערת שאני מפנה את זה אלייך, פשוט ראיתי שאת כאן היום, ואני ממש רציתי לדבר איתך. אולי לשמוע שזה לא נורא, ושאני עדיין בסדר.. זהו, אני אמשיך להשקיע בעבודה בינתיים, להתרכז במשהו אחר ולהוציא את עצמי מזה. בי בינתיים ושוב סליחה שכל זה רק על עצמי. מן צורך כזה :-)

ללה יקרה, קודם כל את לא צריכה להתנצל על כלום, זה בסדר שאת מפנה את זה אלי, וזה בסדר שאת כותבת על עצמך, ואני פה בשביל זה בדיוק. גם בשביל לשמוע אותך חזקה ומאושרת, ולשמוח איתך, אבל גם בשביל להיות איתך כשאת קצת נשברת ולחזק. באמת, אני שמחה שכתבת אלי, ואני שמחה שאני יכולה להיות פה בשבילך, כי אני יודעת שאת צריכה אותי. ללה, אני שומעת את הקושי שלך, אבל יותר מזה נראה לי שאני מרגישה את הפחד שלך עובר אלי דרך ההודעה. הפחד מחוסר השליטה, מהתגובות, מהחזרה והנסיגה קצת אחורה אולי. אבל זאת לא נסיגה ולא חזרה, זה משבר והוא יעבור. אני יודעת היו לי כבר הרבה משברים כאלה בדרך. הם באים לפעמים בלי סיבה, מפחידים אותנו, מבהילים אותנו, מכניסים אותנו לחרדה, אבל... בסוף חולפים להם. שום דבר לא נעלם, לא הידיעה, לא התובנה, לא הרצון להבריא ולא האהבה. הכל קיים שם. בפנים עמוק, מוחבא כרגע, בחושך, באפילה, אבל ק-י-י-ם. אי אפשר לראות אותם עכשיו, זה נכון, המחשבות משתוללות, הרגשות מתפרעים, לא ישנים, העצבנות חוגגת, רוצים לצרוח ולבכות, והכל ביחוד כואב ומפחיד. צריך עכשיו רק לנשום עמוק, ולזהות את המשבר, ולזכור משברים קודמים דומים שבאו וחלפו, ולתת גם לזה לחלוף מעצמו. אל תבזבזי כוחות בלנסות להילחם בו, בלנסות להאבק בו, מהנסיון שלי ומעצות המטפלת שלי זה לא עוזר, צריך רק לתת לו להיות שם ולעבור מעצמו, כמו שבא, ואחר כך לנסות לאסוף את עצמך, ולהתחבר, ולהתחיל מהמקום שבו הפסקת. את לא חולת נפש, ואין קשר, גם אני לא חולת נפש, ועברתי משברים כאלה... וכל בן אדם, חזק ככל שיהיה ומתמודד ככל שיהיה ומתגבר ככל שיהיה בסוף נשבר, בסוף נגמרים הכוחות והתקוה קצת נעלמת, כי באמת כמה אפשר ליהיות חזקים מול הדברים ? כמה אפשר להאבק ? אז המשברים האלה זה סוג של מנוחה מהמלחמה ונסיון לאגור כוחות לשלב הבא, קצת להרפות וקצת לסגת בשביל שאחר כך נוכל ללכת עוד צעד קדימה. וללה, אני פה איתך, עם הפחד ועם הקושי ועם החרדה, אז דברי ותכתבי אלי כמה שאת רוצה, בלי להתנצל ובלי סליחות. אני שמחה שאני יכולה להיות איתך בחושך, כדי שלא תהיי לבד, ואני רוצה ליהיות איתך שמה, וזו הבחירה שלי באמת בכנות ומכל הלב. ואחרי שהחושך יגמר, אני גם אראה לך את הדרך החוצה, חזרה אל השביל הנכון ואל האור, ואל הדרך הנכונה וביחד נמצא שוב את הכוחות והתקוה והאופטימיות להתחיל שוב, מהמקום שבו הפסקת. ושום סליחה ושום מצטערת, את לא לבד, אני איתך ביחד, שלך, אביב.

וללה, יהיה בסדר... אנחנו עוברות את זה ביחד, את לא לבד, אני שם איתך מבטיחה. כולנו נופלים וקמים, אלה החיים, ימים טובים וימים קשים, עליה וקצת ירידה, זה נורמלי, זה קורה לכולם. רק תבטיחי לי דבר אחד, תפסיקי לשחק עם הכדורים, גם עם כל חוסר ההבנה שלי בנושא, אני רואה כמה רע זה עושה לך.. זה לא נראה לי טוב. תתיעצי עם הרופאה שלך, ותפעלי בהתאם להנחיות שלה. אל תקחי אחריות בענין הזה. ואני איתך, אביב.

יש כמה עובדות שפועלות לרעתי בתשובה הזו: 1 - אני לא אביב. 2 - אני די רחוקה פיסית. 3 - גם אני עכשיו בתקופה לא קלה... לעומת זאת, יש כמה עובדות שפועלות לטובתי: 1 - אני מישהי שאכפת לה. 2- התגעגעתי אלייך. 3- המרחק הפיסי מתבטל בתקשורת דרך הרשת, ובפרט דרך הרשת והלב! 4 - אני לא במצב גרוע עד כדי כך שלא אוכל לשלוח לך חיוך וחיבוק אוהב... 5 - אני יודעת שהמשבר יעבור - גם אצלי וגם אצלך! אז... hold on there , תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר... מישהי

קודם כל - זה שאת לא אביב, זה לא חיסרון , את פשוט מישהי אחרת , חשובה לי באותה מידה!!! גם אני התגעגעתי , אבל ראיתי שאת לא כאן, רוב זמן לכן גם לא פניתי, וחוץ מזה עכשיו אני גם יודעת שגם עלייך עוברים ימים לא קלים.. אז קיבלתי את החיוך ואת החיבוק וגם אצלי החיוך עלה וגם לי יש את הכוח עכשיו להחזיר חיבוק. כתבתי גם לאביב, שבבוקר פשוט הרגשתי שאני ממש לא מסוגלת לתת כלום. התרוקנו כזאת. אני עמוסה בעבודה, נכנסתי לזה עם כל הראש וטוב שכך. ויש עוד לימודים היום. אני אעבור את המשבר וגם את! רק שלפעמים אני רוצה למנוע אותו מראש וזה פשוט לא עובד. זה כל פעם כל כך מפתיע. הנפילה יכולה להיות כל כך עמוקה.... תודה שמצאת את הכוח לכתוב לי! אני יודעת עד כמה זה יכול להיות קשה, שהראש מלא בדברים משלך. מחכה לזריחה, ביחד איתך! ותחזיקי מעמד גם את! יש לנו הרבה דברים לעשות באור היום :-)