ל - מ - י - ש - ה - י מיוחדת

בוקר טוב, אני שולחת לך אימייל עכשיו, ואני מקווה שיגיע ושתצליחי לקרוא אותו. בכל מקרה קבלי גם להיום ממני המון כוחות וחיבוק גדול. נעלמת אולי קצת פיזית, לא כתבת קצת, אבל את עדיין אצלי בלב. שלך, אביב.

גם אצלי את בלב גם לי נעלמת לא שלחתי לך דוא"ל כי אין לי את שלך גם אני שולחת לך חיבוק (גם אני חתול)

היי אורה אמנם נעלמתי קצת, אבל לא שכחתי. הפורום הזה, על אנשיו המקסימים, הוא חלק ממני- ממחשבותי, מרגשותי, מלבי. נכנסתי פשוט לתקופה שגוזלת ממני כל שביב אנרגיה שאני מצליחה לגייס, אבל היא תעבור (ואני מקווה שמהר! :-)), ואני אחזור- רגועה יותר, יציבה יותר. בינתיים- אלפי תודות על החיבוקים, המכתבים, ועל זה שזכרת... חיבוק גדול ממני חזרה. שיהיה יום מצוין! מישהי

אה... איך להתחיל...אולי עם חיבוק גדול-גדול ואוהב בחזרה? נעלמתי קצת, גם פיסית וגם בכלל. הימים האחרונים קשים לי. לא שרע כל כך, אלא שכל הדברים פתאום קורים בבת אחת, התקופה הופכת להיות לחוצה בטירוף, ואני מנסה נואשות להסתדר עם הזמן, עם כל המטלות, עם כמות אנרגיה מוגבלת-משהו ועם המחשבות התבוסתניות שבאות כאילו בכוונה לומר לי שזה אבוד ושאני לעולם לא אצליח.... אל דאגה- אני לא מוותרת! ניגשתי למבחן, הגשתי את הפרוייקט, התחלתי לעבוד על הפרוייקט הבא, אני משלימה את פערי הלימוד...וזה חוץ מהעבודה, הטיפול, החברים והדברים המשמעותיים האחרים בחיי. לפחות אני מרגישה עכשיו שיש לי חיים מעבר לאנורקסיה... :-)) חסרת לי מאוד. התגעגעתי לשיחות שלנו, לעידוד דרך ה"אינטרא-נטי", לחיבוקים הוירטואלים...אבל אני לא בטוחה ביכולתי לתרום הרבה בימים אלו. אני חרדה, מתוחה כמו רוגטקה לפני שחרור האבן, כמו שאומרים: "מתה מפחד" - כמעט כלשונו... יש עוד תחום אחד שמלחץ מאוד. אני לא רוצה לדבר עליו עכשיו, פשוט כי עדיין מוקדם מדי - אין לדעת מה יקרה ואם יקרה. אבל ברגע שאדע לאשורו, אני אשמח לשתף. אני אשתדל להיכנס מדי פעם, להתעדכן, לקרוא, לשכך קצת את הגעגועים... ואגב- אשמח להיות בקשר באימייל. ראיתי ששלחת לי צשהו, אבל לא הצלחתי לפתוח אותו. כשניסיתי להוריד אותו הופיעו רק רצפים של סימני שאלה (משהו כמו: ???? ?? ???? ??? ?????? וכו'). אני מניחה שלא זו היתה כוונתך המקורית... :-)) כך שאשמח אם תשלחי לי אותו שוב. ובינתיים, שיהיה באמת יום מקסים, מואר ואביבי - ממש כמוך! אוהבת ומודה מקרב לב. מישהי

היי, איזה כיף, סופסופ איזה סימן חיים, איזה איתות. שלא תעזי לתת למחשבות התבוסתניות הללו להשתלט עלייך, שום דבר לא אבוד, הכל יכול להצליח, ואני הבטחתי להזכיר לך את זה ואת הימים הטובים שהיו לך כבר, והנה אני עושה את זה. מדליקה את האור הקטן שבקצה, את אור האופטימיות והתקוה, תסתכלי עליו טוב טוב, ותלכי אחריו ואיתו. אני יודעת שאת לא מוותרת, את רק לקחת חופש קטן, בגלל שיש עוד המון דברים ברקע, לימודים, פרוייקטים ועוד דברים נרמזים וזה בסדר. אבל לא להעלם פיזית יותר מדי, אחר כך קצת קשה להתאזן, כבר מתרגלים. אבל באמת זה חיובי, שיש דברים להתעסק בהם מעבר למחשבות על האוכל, רק אל תשכחי לאכול בדרך. ואני שולחת את האימייל מיד שוב, הפעם באנגלית כדי שבטוח יגיע ותצליחי לקרוא. ובינתיים כרגיל המון כוחות, חיבוק גדול ואהבה... שלך, אביב.