אביב

הבטחת לחזור.. ולא חזרת :( לילה טוב שלך, ענבר

ענבר, אז קודם כל כן חזרתי, רק שזה היה בסביבות 2:00 ואת כבר לא היית. דבר שני לא כל כך ברור לי מה אני יכולה לעזור, ובאמת באמת שיש לי בעיה עם מקומות של חוסר אונים, והיא בעיה שלי בגלל החוויות שלי, בגלל אבא שלי שהיה כל כך חולה ולא יכולתי לעשות כלום, ואיתך אני מרגישה בדיוק באותו מצב. אני באה עם כל הכוחות ועם כל הכנות ומספרת לך ה-כ-ל ומוותרת על אנשים שיושבים ומחכים לי, ואת בסוף כותבת לי שאת חייבת ללכת ול... אז איפה אני ? קודם כל שכחת שעד לא מזמן גם אני עשיתי את זה, ולא עצרת לשניה לחשוב מה כזה משפט יכול לגרום לי. אולי זה יכול לעשות אצלי נזק ? אז אצלי לא, אבל אני גם קצת חושבת על אחרים... ואת אולי תנחשי למי הכוונה, וקשה לי עם זה. ואחר כך שוב זה מכניס אותי למקומות שאין לי שליטה עליהם ואין לי יכולת לעזור בהם וקשה לי בהם מאוד. אני לא יודעת מה עוד אני יכולה להגיד, וסתם לדבר איתך כדי להעביר לך את הזמן, זאת לא הכוונה שלי, באמת בכנות, ואולי זה ישמע לך קצת בוטה. אבל אני מרשה לעצמי, בגלל שבאמת באתי לשם מכל הלב ונתתי לך ה-כ-ל וחשפתי בפנייך את התקופה המגעילה שלי כולה, ואיך שסיימתי את הסתלקת, אז השארת אותי לבד, ערומה וחשופה, ופגיעה, ובהרגשה של חוסר אונים. אמרתי לך, ואני אומר שוב, אם את רוצה קצת ללכת איתי, וקצת יותר לכוון אותי במה אני יכולה לעזור, אם את באמת רוצה ויכולה להעזר, בשמחה, אבל סתם לדבר ולהשאיר אותי בכזה מקום, שהוא בלתי אפשרי מבחינתי להיות בו - אז אם כל הצער שבדבר - לא. ואת יכולה לחשוב שאני מגעילה, אבל אני חייבת גם קצת להגן על עצמי מפני התחושות הללו ואולי המשפט האחרון שאמרת בכל זאת נגע לי בלב, אז אני מקווה שאת בכל זאת תקראי ותביני. אביב.