רע לי קצת בלב

ערב טוב לכולם. אני רוצה לספר לכם סיפור. סיפור פשוט.לא טרגדיה עצובה,לא מלודרמה סוחטת דמעות.סיפור פשוט. עברו מאז 10 שנים.שנתיים בערך זמן התרחשות, 6 שנות שקט יחסי, ועוד שנתיים של הפרעת אכילה.באחד מבתי הספר היסודיים הכי גרועים בארץ, בית ספר שרובו ילדים מופרעים, למדו שתי בנות לאחת קראו שירז ולשנייה נעה(שמות בדויים,כמובן). שירז הייתה ילדה שקטה,לא מתערה חברתית,עם בעיות בבית שאף אחד לא ראה(לכולם היו בעיות בבית הספר הזה אבל הן היו מוחצנות יותר), אבל היו לה חברות והיא הייתה תלמידה טובה. החברות המעטות היו באמת טובות,גם כן עדינות ולא מקובלות כמוה. שירז חונכה שבנות צריכות להיות כנועות,לעשות את כל מה שמתבקש,וזה גם מה שהיא ראתה אצל אמה ואביה.היה לה נורא רע בנשמה. כאילו לא מספיק על חייה,שירז גם התפתחה נורא מוקדם,הטבע בגד בה,הוא עשה לה בכוונה. היא הייתה ממש מפותחת כבר בגיל מאוד צעיר , בערך 10, ובנים החלו להציק לה.הם התחילו מהערות,מהצעות מגונות , מנגיעות קטנות. והיא היתה בטוחה שאם רק תוכל לעצור את ההתפתחות תוכל לעצור את זה . היא סירבה לגדול.היא רצתה להיות רזה וקטנה כמו החברות שלה.שמרה על תחביבים ילדותיים ולא רצתה לקנות בגדים נורמאלים שתוכל להכנס לתוכם. יצא שהיתה לובשת בגדים צרים וצמודים ומדי.ואני נשבעת לכם,שירז היתה תמימה.אני נשבעת לכם,שירז לא ידעה על העולם הזה כלום-היא לא ידעה על המוח המעוות שיש לבנים. היא עברה משבר זהות במידה מסויימת- הבנות קראו לה "יורמית" כי הייתה תלמידה טובה בין מופרעים והבנים, ובכן- הם לא קראו, הם משכו,הם התמשו בכוח, הם כאילו זעקו "מופרעעעתתתת". היא הייתה לבד עם זה,היא הייתה אבודה,היא לא הצליחה לדבר והבנים המטומטמים קראו זאת כ"אור ירוק".שירז הפילה את עצמה לזה.היא לא ידעה לעצור את זה.שירז היא הבת היחידה שעברה חוויה דומה והיא לא קורבן,היא האשם האמיתי בכל הסיפור! הם ארבו אחרי שעות בית הספר,הם היו יוצאים מהשיחים,הם היו מצמידים לקירות,שולפים ידיים, מאיימים באולרים,הם היו....טוב,אני חושבת שכבר הבנתם את המסר. הם עשו את זה כקבוצה וכיחידים... ולא רק לשירז כפי שציינתי הייתה גם נועה.שירז מודה כיום שנועה סבלה יותר.נעה היתה קרבן אמיתי ונעה היא גם גיבורה אמיתית כי היא התמודדה. לשירז היו 2 חברות, לנעה היו 0.לשירז היו ציונים טובים,לנעה היו ליקויי למידה.לנעה לא היה לאן לברוח,אבל היה לה בית אוהב,אני חושבת. נעה ושירז היו דומות בילדותן חיצונית.אפילו המורים היו מתבלבלים ביניהן. באחת מחופשות הקיץ,התחברו שירז ונעה.הן היו אוכלות צהריים על הדשא, תופרות בגדים לבובות,כותבות שירים.הן עשו ה-כ-ל ביחד.הכל ,חוץ מלחלוק, חוץ מלשתף, חוץ מלדבר ולהזכיר .לעיתים נעה רמזה,אך שירז תמיד דחתה. והגיעה העת לעלות לתיכון.שירז,כמובן, הלכה לתיכון מצויין.נעה הסתפקה בהרבה פחות.אבל בקיץ שלפני התיכון,חלה בנעה תפנית לטובה.היא התחילה לחייך,להקרין תקווה ואופטימיות וגמלה בלבה לפתוח דף חדש,נקי,שונה. שירז לא הצליחה כ"כ.היא נשארה מצטיינת,אך עדיין סגורה,מופנמת,פגיעה מאוד. נעה רכשה חברים חדשים ואף למדה לבסוף לבגרות(אין לי מושג איך). הקשר הלך והתנתק. מדי פעם חיוך של התקלות ותו לו. היתה להן חברה הכי טובה משותפת.לפעמים כששירז היתה עוברת עם החברה ליד ביתה של נעה והן היו נתקלות בה, היתה מתחילה נועה לצחוק ולספר חוויות לחברה ושירז רק היתה מתפללת בליבה "נו כבר..שתגמור כבר...אני רוצה ללכת מפה". שירז קינאה בה בסתר ליבה,על השינוי שעברה, על ההתמודדות האמיצה .נעה כקרבן הצליחה להתמודד יפה עם מה ששירז שגורם לא הצליחה בכלל.נעה יצאה עם בנים והרבה,אחד אחרי השני,בעוד ששירז לא הכניסה לליבה איש...איש,עד לפני שנתיים וחצי. לפני שנתיים איבדה שירז חבר.לפני שנתיים הכירה נעה חבר אחד יותר מדי.ההיכרות הזו חרצה את גורלן של השתיים ,אחת לאנורקסיה ואחת למנוחת עולמים. וכאן נגמר הסיפור. את שירז אתם כבר די מכירים.שירז זו אני.אני אבין אם תשנאו אותי עכשיו ותחשבו שאני מגעילה ומלוכלכת . את נעה כבר לא תזכו להכיר.שמה הבדוי לא יכתב כאן בשדה הכינוי .שמה האמיתי כבר חקוק באותיות נצחיות יותר.היא לא תהיה כאן כדי לשמש דוגמא לסיפור התמודדות טוב עם התעללות מינית,בעיות חברתיות וליקויי למידה. זה היה לפני שנתיים.בתאונת דרכים.ממש מול ביתי.החברה הכי טובה שהייתה לי נשברה,והיא כבר מזמן לא החברה הכי טובה שלי.עכשיו היא כבר חזרה לעצמה ואנחנו מדי פעם בקשר. לא חשבתי עליה בכלל מאז(כן, ממש, חשבתי עליה כל יום), לא ביקרתי שם בכלל.ואני תוהה לעצמי ,דוקא בימים אילו שאני בדרך לשיקום חיי, אם אנסה כ"כ ואתאמץ ואצליח-אז יקרה לי משהו רע,משהו טרגי,כי זו דרך העולם המגעיל הזה .ככה זה. "נעה ושירז היו דומות בילדותן חיצונית"- אני חושבת שלפני שנתיים באותו ערב,בהיסח הדעת,אלוהים עצמו התבלבל בין השתיים... סליחה ששיגעתי אתכם בסיפור כזה.אם תרצו אלך ולא אחזור יותר.הייתי חייבת להוריד את זה מהלב שלי. יש בי חרטה עכשיו...אבל עד שכתבתי את כל זה,אני עוצמת עיניים,לוקחת נשימה עמוקה ולוחצת..."שלח". אנג'ל

אף פעם לא שמעתי את הסיפור המלא, תודה ששיתפת אותי, את כולנו. אבל הייתי רוצה לדבר בשם עצמי עכשיו, אני אף פעם לא איבדתי מישהו על רקע של מוות(ושגם לא אאבד), אף פעם לא חווויתי טרגדיה שכזו. אני המומה, מזועזעת, אין בי מילים. עצוב לחשוב שאת חושבת שגם באותה תאונה התבלבלו ביניכם... אני לא מאמינה בגורל.... אני חושבת שמה שקרה קרה. אני עכשיו צריכה ללכת, אני אחשוב עלייך אוהבת אותך.

אנג'ל. לא פשוט. כואב וקשה. אני לא חושבת ששירז צריכה להאשים את עצמה עם מה שקרה כשהיתה ידלה היא לא האשמה בסיפור!( נקודה למחשבה) וגם אני לא חושבת שמגיע לך לחשוב שאלוהים טעה בתאונה. את מתמודדת היום עם המצב, המחלה ואל תאמיני שבסוף מאבק בא נפילה. אני כאן אם את רוצה. אל תפחדי מהשבוע הקרוב. הוא יהי טוב. שרהAngel כתב/ה: > > ערב טוב לכולם. > אני רוצה לספר לכם סיפור. סיפור פשוט.לא טרגדיה עצובה,לא מלודרמה > סוחטת דמעות.סיפור פשוט. > > עברו מאז 10 שנים.שנתיים בערך זמן התרחשות, 6 שנות שקט יחסי, ועוד > שנתיים של הפרעת אכילה.באחד מבתי הספר היסודיים הכי גרועים בארץ, > בית ספר שרובו ילדים מופרעים, למדו שתי בנות לאחת קראו שירז > ולשנייה נעה(שמות בדויים,כמובן). > שירז הייתה ילדה שקטה,לא מתערה חברתית,עם בעיות בבית שאף אחד לא > ראה(לכולם היו בעיות בבית הספר הזה אבל הן היו מוחצנות יותר), אבל > היו לה חברות והיא הייתה תלמידה טובה. החברות המעטות היו באמת > טובות,גם כן עדינות ולא מקובלות כמוה. > שירז חונכה שבנות צריכות להיות כנועות,לעשות את כל מה שמתבקש,וזה > גם מה שהיא ראתה אצל אמה ואביה.היה לה נורא רע בנשמה. כאילו לא > מספיק על חייה,שירז גם התפתחה נורא מוקדם,הטבע בגד בה,הוא עשה לה > בכוונה. היא הייתה ממש מפותחת כבר בגיל מאוד צעיר , בערך 10, > ובנים החלו להציק לה.הם התחילו מהערות,מהצעות מגונות , מנגיעות > קטנות. והיא היתה בטוחה שאם רק תוכל לעצור את ההתפתחות תוכל לעצור > את זה . היא סירבה לגדול.היא רצתה להיות רזה וקטנה כמו החברות > שלה.שמרה על תחביבים ילדותיים ולא רצתה לקנות בגדים נורמאלים > שתוכל להכנס לתוכם. יצא שהיתה לובשת בגדים צרים וצמודים ומדי.ואני > נשבעת לכם,שירז היתה תמימה.אני נשבעת לכם,שירז לא ידעה על העולם > הזה כלום-היא לא ידעה על המוח המעוות שיש לבנים. > היא עברה משבר זהות במידה מסויימת- הבנות קראו לה "יורמית" כי > הייתה תלמידה טובה בין מופרעים והבנים, ובכן- הם לא קראו, הם > משכו,הם התמשו בכוח, הם כאילו זעקו "מופרעעעתתתת". > היא הייתה לבד עם זה,היא הייתה אבודה,היא לא הצליחה לדבר והבנים > המטומטמים קראו זאת כ"אור ירוק".שירז הפילה את עצמה לזה.היא לא > ידעה לעצור את זה.שירז היא הבת היחידה שעברה חוויה דומה והיא לא > קורבן,היא האשם האמיתי בכל הסיפור! > הם ארבו אחרי שעות בית הספר,הם היו יוצאים מהשיחים,הם היו מצמידים > לקירות,שולפים ידיים, מאיימים באולרים,הם היו....טוב,אני חושבת > שכבר הבנתם את המסר. > הם עשו את זה כקבוצה וכיחידים... > ולא רק לשירז > כפי שציינתי הייתה גם נועה.שירז מודה כיום שנועה סבלה יותר.נעה > היתה קרבן אמיתי ונעה היא גם גיבורה אמיתית כי היא התמודדה. לשירז > היו 2 חברות, לנעה היו 0.לשירז היו ציונים טובים,לנעה היו ליקויי > למידה.לנעה לא היה לאן לברוח,אבל היה לה בית אוהב,אני חושבת. > נעה ושירז היו דומות בילדותן חיצונית.אפילו המורים היו מתבלבלים > ביניהן. > > באחת מחופשות הקיץ,התחברו שירז ונעה.הן היו אוכלות צהריים על > הדשא, תופרות בגדים לבובות,כותבות שירים.הן עשו ה-כ-ל ביחד.הכל > ,חוץ מלחלוק, חוץ מלשתף, חוץ מלדבר ולהזכיר .לעיתים נעה רמזה,אך > שירז תמיד דחתה. > והגיעה העת לעלות לתיכון.שירז,כמובן, הלכה לתיכון מצויין.נעה > הסתפקה בהרבה פחות.אבל בקיץ שלפני התיכון,חלה בנעה תפנית > לטובה.היא התחילה לחייך,להקרין תקווה ואופטימיות וגמלה בלבה לפתוח > דף חדש,נקי,שונה. > שירז לא הצליחה כ"כ.היא נשארה מצטיינת,אך עדיין > סגורה,מופנמת,פגיעה מאוד. > נעה רכשה חברים חדשים ואף למדה לבסוף לבגרות(אין לי מושג איך). > הקשר הלך והתנתק. מדי פעם חיוך של התקלות ותו לו. היתה להן חברה > הכי טובה משותפת.לפעמים כששירז היתה עוברת עם החברה ליד ביתה של > נעה והן היו נתקלות בה, היתה מתחילה נועה לצחוק ולספר חוויות > לחברה ושירז רק היתה מתפללת בליבה "נו כבר..שתגמור כבר...אני רוצה > ללכת מפה". > שירז קינאה בה בסתר ליבה,על השינוי שעברה, על ההתמודדות האמיצה > .נעה כקרבן הצליחה להתמודד יפה עם מה ששירז שגורם לא הצליחה > בכלל.נעה יצאה עם בנים והרבה,אחד אחרי השני,בעוד ששירז לא הכניסה > לליבה איש...איש,עד לפני שנתיים וחצי. > לפני שנתיים איבדה שירז חבר.לפני שנתיים הכירה נעה חבר אחד יותר > מדי.ההיכרות הזו חרצה את גורלן של השתיים ,אחת לאנורקסיה ואחת > למנוחת עולמים. > וכאן נגמר הסיפור. > את שירז אתם כבר די מכירים.שירז זו אני.אני אבין אם תשנאו אותי > עכשיו ותחשבו שאני מגעילה ומלוכלכת . את נעה כבר לא תזכו > להכיר.שמה הבדוי לא יכתב כאן בשדה הכינוי .שמה האמיתי כבר חקוק > באותיות נצחיות יותר.היא לא תהיה כאן כדי לשמש דוגמא לסיפור > התמודדות טוב עם התעללות מינית,בעיות חברתיות וליקויי למידה. > > זה היה לפני שנתיים.בתאונת דרכים.ממש מול ביתי.החברה הכי טובה > שהייתה לי נשברה,והיא כבר מזמן לא החברה הכי טובה שלי.עכשיו היא > כבר חזרה לעצמה ואנחנו מדי פעם בקשר. > לא חשבתי עליה בכלל מאז(כן, ממש, חשבתי עליה כל יום), לא ביקרתי > שם בכלל.ואני תוהה לעצמי ,דוקא בימים אילו שאני בדרך לשיקום חיי, > אם אנסה כ"כ ואתאמץ ואצליח-אז יקרה לי משהו רע,משהו טרגי,כי זו > דרך העולם המגעיל הזה .ככה זה. > > > "נעה ושירז היו דומות בילדותן חיצונית"- > אני חושבת שלפני שנתיים באותו ערב,בהיסח הדעת,אלוהים עצמו התבלבל > בין השתיים... > > סליחה ששיגעתי אתכם בסיפור כזה.אם תרצו אלך ולא אחזור יותר.הייתי > חייבת להוריד את זה מהלב שלי. > > יש בי חרטה עכשיו...אבל עד שכתבתי את כל זה,אני עוצמת > עיניים,לוקחת נשימה עמוקה ולוחצת..."שלח". > > אנג'ל > > >

אנג'ל יקרה ראשית, אני פה עכשיו, (לשמור עליך?!?), שנית, הצלחת לרגש אותי כמו שמזמן לא התרגשתי אני חושבת שיש לך כל-כך הרבה בפנים ואני מדברת עלייך מהרבה אספקטים שכבר הספקתי להכיר בפורום אם ביכולת ההתבטאות, אם באומנות (סיפרת לפני כמה זמן שהראת יצירה לאמך) נשמע לי שאת בעיצומו של מהמסע המפרך להחלמה נשרפת מהאש שמכלה את המחלה המשיכים אאת המסע- אל תוותרי אני שעברתי אותו נמצאת לפנייך ושולחת לך יד מושכת. עצוב שאנשים מסביבינו מתים נורא מתסכל שלדברים אין סיבה ואין טעם חשוב שתעבדי על הכאב שחווית כשהיית ילדה שתלמדי להאשים את הסביבה ולא את עצמך רק דרך עבודה קשה באמת תדעי לבנות מערכת יחסים פורה ומאושרת אוהבת

מחשל אותי...?! ת'אמת אני די מאמינה בזה.... אני מאמינה גם שהזמן זה התרופה הטובה ביותר... אני מאמינה בך שאת חזקה מספיק... (ככה לפחות את נשמעת)... מקווה שיותר טוב...