מלאך המוות

אני: "אני רוצה למות"! מלאך המוות: "למה"? אני: מה איכפת לך?, תעשה ת'עבודה שלך וזהו. מלאך המוות: טוב. איך תרצי? מהר/לאט? אני: הכי לאט שאפשר,אפשר גם עם יסורים? מלאך המוות:בוודאי. רוצה להשאיר מכתב פרידה? א': אין לי ממי להיפרד. אין לי כלום. מ' המוות: בקשה אחרונה? א': כן! שתפסיק לשאול שאלות ותעשה את זה כבר. מ' המוות: טוב. מה את לחוצה? א': ככה. נוו, מה אתה מתמזמז, תמלא טפסים, תרשום פרטים ותעיף אותי מפה כבר. מ' המוות: טוב. שם פרטי? א': דפוקה. מ' המוות: שם משפחה? א': אין. אמרתי לך שאין לי כלום. מ' המוות: מה תרצי שתהיה הסיבה? א': מה יש לכם כאן? מ' המוות: אפשר תאונת דרכים, שרפה,רצח, התאבדות.... א': בוא נלך על התאבדות. מ' המוות: ממה? קפיצה מבניין? כדורים? סכין? תלייה? א': בניין זה לא היה הולך לי, גם תלייה לא...ואין לי כדורים. אז - סכין! מ' המוות: איפה? בבית? א': כן. מ' המוות: במטבח? בחדר? בשירותים? א': בחדר. המקלט הפרטי שלי. מ' המוות: טוב...הכל מסודר. את מוכנה? א': כבר ממזמן. מ' המוות: אה.....נזכרתי! יש דברים שאת רוצה להוריש? א': מה אתה דפוק? אמרתי ל שאין לי כלום! מה אתה מנסה לייסר אותי עוד יותר? מ' המוות: טוב, טוב. א': אהההה, בעצם יש (סליחה שהתנפלתי, סה"כ אתה עושה לי טובה לא קטנה)...יש גיטרה וספרים. ת'ספרים ל####, ת'גיטרה ל######. ות'דיסקים גם ל######, ת'מערכת לאחי, את המה שיש במגירה שישמידו, אותו דבר עם המחטים. שאף אחד לא ייאלץ להשתמש בהם. מ' המוות: אז כן יש לך דברים, מזל ששאלתי... א': טוב, שתוק! אה, ותגיד, האנשים שלך יכולים לעשות כמה הרמות בשבילי, עשה טובה, סה"כ אני לא אהיה פה יותר...?! מ' המוות: איזו טרחנית, נו...מה? א': טוב, אם תוכל לסדר איזו קריירה ל#### בקאמרי, הבחורה מוכשרת, ותביא לה גם קצת אושר, מגיע לה. ול###### תביא איזו גיטרה חשמלית בת זונה מחו"ל, אבל תן לה לבחור, ותעשה איזו ג'סטה, ותביא לה איזה פקט של...........אני לא יודעת מה היא מעשנת...גם את זה תתן לה לבחור. ואחי, אל תשכח להביא לה גם שקט נפשי, הבחורה מתוסכלת. וזהו. מ' המוות: אפשר כבר ללכת? א': כן, סופית. מ' המוות: יאללה, בואי נצא לדרך.

מה קרה? למה שלחת דבר כזה? אני מבינה שכואב לך ואת מרגישה מאד רע אבל אין שום סיבה בעולם לחשוב על מוות ! זה לא פתרון !!! אני כאן אם את צריכה לדבר... ואם את רוצה אז אפשר גם באיי,סי,קיו ? אליאן

למה שלחתי דבר כזה? כי ככה אני מרגישה, שעות על גבי שעות, ימים, שבועות.....זה שהוצאתי את זה, זה לא אומר שזה חדש. יכול להיות שלא הייתי צריכה לפרסם את זה... תודה לך על התמיכה אליאן.

סליחה שאני מתערב....אבל ג'קי.......א' האמין למלאך המוות שהוא יעשה עבורו את כל המטלות? דניאל

א', זו אני... עצבן אותי לכתוב כל הזמן "אני", אז קיצרתי את זה ל: א'. בכל אופן, מגיע למלאך המוות המזדיין. סה"כ אני בדרך למקום אחר. שיעשה כמה טובות וישתוק!!! ואם כבר...אז זה לא טובות בשבילי....אלא בשביל אחרים שמגיע להם לחיות...חוץ מזה, מה איכפת לך שמלאך המוות יעשה לי כמה ג'סטות..לכלב הזה לא מזיז בכלל...יאללה! שימות! תודה שהגבת.

ג'קי בוקר טוב, אני מקווה שעכשיו בבוקר הדברים נראים קצת יותר טוב באור היום. הייתי רוצה רק להוסיף לך נקודה למחשבה. האנשים שאת משאירה אחרייך, שום חפצים שלך לא יוכלו לפצות על אובדנך. הירושה היא ענין טכני בלבד. תנסי לחשוב איזה חלל וכאב ויסורים תשאירי אצלהם אם חס וחלילה הסיטואציה שתארת תתרחש. אני הרגשתי את זה עם אבא שלי, את בעצמך דיברת עם אלמונית שאיבדה את בעלה, ועם אורית ארנון שאיבדה את אמא. ואני יכולה להגיד לך שכל מה שאנחנו מרגישים הוא כאין וכאפס לעומת מה שההורים שלך ירגישו. אין דבר נורא מלאבד ילד. אתה נתת לו את החיים, ולא יכולת למנוע אותו מלהחזיר אותם, ולא יכולת להציל אותו מעצמו. ואת צודקת בדבר אחד מאוד, כל עוד את פה אפשר לבחור ויש אלטרנטיבות ואפשר לנסות ואפשר להתאמץ, ויש ימים רעים, אבל יש גם ימים טובים יותר, אבל ברגע שהחלטת למות, זה כבר סופי, משם לא חוזרים, זה החידלון האמיתי, ואז כבר אין סיכונים, אבל גם אין סיכויים, ואז אין כאב של ימים רעים, אבל גם אין הקלה של ימים טובים, אין כלום. לוותר על הכל בגלל הימים הרעים ? לא חושבת שכדאי. אני מתוך הנסיון שלי מאמינה שהימים הטובים שווים כל מאמץ, שווים את כל הימים הרעים שעברנו בדרך. שהתחושה הטובה שאנחנו יכולים להרגיש בהם, ולתת לאחרים להרגיש איתנו שווה את הכל. אתמול ביום שישי היה לי יום ממש טוב, יצאתי לשמש, ישבתי עם חברה טובה בבית קפה פסטורלי עם עצים וציפורים ושקט, ישנתי צהרים טוב, ובערב באו שתי האחיניות שלי בנות שנתיים וארבע ויכולתי להשתולל איתם כמו ילדה קטנה, לצחוק איתם עד לב השמים, לקפוץ , לשחק ואפילו לרקוד. יום כזה שווה ה - כ - ל !! את כל מה שעברתי בדרך ואת כל מה שאני עוד מן הסתם אעבור. את כל המשברים, כל הדכאונות וכל החרדות, וכל המאמצים שהייתי צריכה להשקיע כדי להפסיק להקיא. הרגשת האושר של האחיניות שלי כשדודה "חזרה" אליהם, מאושרת, ונותנת - מילאה לי ולהם את הלב. ועל רגעים כאלה אסור לוותר. חייבים להמשיך הלאה. כתבתי הרבה על עצמי, כי אני לא כל כך מכירה אותך, ולא יודעת באיזה דברים את יכולה להאחז, אבל אלה דוגמאות בלבד מהמקום שלי, ותחשבי לאן זה יכול לקחת אותך.. שלך, אביב.

לא יכול לראות אותך סובלת הצלקות שעל ליבך ורוצה לעזור את יודעת, זה קשה כי ככל שאני מנסה להחביא אז ככה זה יוצא לא יכול לראות אותך שותקת היתדות שעל נפשך כי אנחנו דומים ויודעים גם לוותר אבל זה שתמים הוא גם זה שמסכים שידרכו יותר... אז את וודאי עייפה, את ודאי מבינה, מגיע לך יותר...... ולעזאזל, לא מגיע לך למות!!!!!!!!!!!!!!!!!!