דברים יותר שמחים - לגקי

שלום גקי מה דעתך לדבר על דברים יותר שמחים האמת אני חושבת שאם חיים את החיים באמת בלי אשמה ביקורת וכו אפשר לחיות חיים טובים וליהנות מהם ויש לי הרגשה שלך גם יש פוטנציאל לחיות חיים טובים ומאושרים את רק צריכה להתגבר על התחושה שאין לך כוח להתמודד , אם את מתמודדת שכ"כ קשה לך ? ושאת מעדיפה לעזור הרגשתי מהמכתב שלך שיש לך איזשהיא חסימה רגש שחוסם אותך מלהיפתח לחיים אם תפתרי אותו הדברים יהיו יותר פשוטים אני מאמינה שהם יכולים להיות פשוטים ועוד דבר התחלתי להיפגש עם בחורים ממערכות היכרויות אני מנסה את מזלי האמת שזה משהו שעושה לי טוב וכשאני אכיר את הבחור המתאים בטח יהיה נהדר אשמח לשמוע ממך ליאת

ליאת היי, בוקר טוב, רציתי להגיד לך שקראתי את השתלשלות השיחה שלך עם ג'קי, ומה שאני ראיתי אצלך שאת פשוט צריכה פסק זמן ואולי קצת חופש, כדי להתנתק. כמו כולנו בתקופות קשות. במילים שלך - "מתחשק לי להתפרק ולא לעשות כלום..." אני לא חושבת שאת באמת לא רוצה לחיות כמו שכתבת בכותרת, נראה לי שאת פשוט עמוסה במטען מאוד כבד, בדברים מאוד קשים שמכבידים עליך, וצריכה קצת לנוח, אולי. התפרקות היא סוג של להרפות מהדברים, והתוצאה שלה אולי היא שאחרים קצת יקחו את הדברים לידיים ויטפלו בהם בשבילנו. מוות הוא גם סוג של צעקה לחופש, קצת להשתחרר מהרגשות ומהתחושות. אבל התפרקות ומוות הם הפתרונות הסופיים. תמיד יש פתרונות ביניים גם, של להקל את המטען לא בדרך של התפרקות, אלא בדרך של שיתוף וחלוקה, ואז הוא יותר קל, כי יותר אנשים סוחבים אותו. ומוות הוא לא חופש בכלל. הוא סופי. אין ממנו חזרה. בניגוד להפסקה קצרה שממנה אפשר לחזור, ויותר מזה לחזור בכוחות מחודשים ורבים יותר. אני חושבת שזה גם משתקף מהדברים שלך, התחלת מויתור מלא על החיים, לא רוצה בהם, ואני שמעתי גם לא צריכה אותם קצת, כי הם כבדים ומעיקים מדי, אבל ככל שהעץ התארך הדברים היו אופטימיים יותר ונהיו טובים יותר. אני חזקה, אני רוצה לחיות, ולנצל את החיים, ואהבה אמיתית יכולה לתקן את מה שהיה חסר לי מאמא שלי. אז יש לך תקוה ויש לך אופטימיות ויש לך כוחות, תעברי את התקופה הקשה, אם צריך חופש או קצת לברוח, זה לגיטימי וברור, ואפשר לעשות את זה, אבל בטח הדרך היא לא לאבד את התקוה בחיים, והאמת היא שלא נראה שעשית את זה, אבל חשוב לי בכל זאת לכתוב את זה. אז נשימה עמוקה, לקחת אויר להמשך, ולחיות... ולנצל את החיים, אביב.

הי האמת היא שאני לא יודעת מה זה לקחת פסק זמן וחופש מצד שני אני גם לא רוצה להישאר בלי לעשות כלום ולהיות בבית כל היום האמת נראה לי שהמעמסה הריגשית "מהבית" היא זו שמכבידה עליי ולא החיים עצמם אלא איך שאני מפרשת אותם , ניסיתי גם לחלוק את הדברים עם מישהי אבל זה לא כ"כ שיחרר את הלחץ אז ניסיתי לפנות לפסיכולוג ואני מזה מקווה שהוא יעזור לי להשתחרר כבר מכל המטען הזה ולחיות את החיים בכיף נישאר אופטימים ליאת

ליאתי! ברור שאם מדברים על דברים יותר שמחים, אז החיים מתנהלים טוב יותר. אבל איך אפשר? איך אני יכולה לנהל ת'חיים שלי על הצד הטוב שבהם אם אני מרגישה כל הזמן חרא בטירוף...? איך אפשר לחשוב על החיים שהם יפים כשמהרגע שאתה קם בבוקר ועד שאתה הולך לישון, אתה מבלה את יומך בבכי ודיכאונות? איך....? יום נעים!

זה באמת קשה אבל לפעמים אם יש מישהו שאוהב אותך הוא יכול להוציא אותך מהבאסה למרות שהיום היה לי חלום על המוות וכל זה ושאני ממש רוצה לעשות את זה והתעוררתי והרגשתי את החלום ולא היה לי חשק ללכת לעבודה ולעשות כלום ולהמשיך ולחלום ולחיות את התחושות שנתנו לי הרגשה של לעשות את מה שאני באמת רוצה כי נראה לי שעמוק בפנים זה מה שאני באמת רוצה..... אבל קראתי ספר בשם "בוחרים להרגיש טוב" ונכתב שם שהרצון למות נובע מחשיבה שגויה ושאחרי שמטפלים בה הרצון עובר וזה משהו שאני מנסה לעשות ולראות איך זה יעזור אם זה יעזור הרבה אני אספר לך על כך יותר.... בכל אופן אני באמת חושבת שאהבה יכולה לשנות את המצב לי זה שינה פעם...בעבר הרחוק ואולי גם עכשיו זה ישנה.... נ.ב. הרעיון שאמרת שנשמור אחת על השניה עד הטיפול הבא היה מאוד יפה ועוד נ.ב. נוסף חשבת פעם באופן יותר מעשי על התאבדות ? ניסית ? מחכה לתשובה ליאת

איך??? תתפלאי, אבל יש הרבה דרכים... אתה רק צריך לרצות מספיק... למשל, לידיד שלי יש תיאוריה כזאת שאם הוא יקום בבוקר ויגיד לעצמו "היום יהיה לי אחלה יום, אני שמח ומאושר, ולא אתן ששומדבר ידכא אותי", אז הוא באמת ירגיש ככה. הוא למד לשלוט על הרגשות שלו. הוא האלוהים של עצמו, ואם הוא יחליט שהוא שמח - הוא יהיה שמח - לא משנה מה. לפי תורת הקוונטים למשל, איך שהעולם מתייחס לאדם, נובע מאיך שהאדם עצמו מתייחס אליו, לסביבה שלו, ובכלל לחיים. את יודעת, "חייך לעולם והעולם יחייך אליך..." בולשיט?! אולי....