לכל המעונייין

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/06/2001 | 23:53 | מאת: שרה

הי עד עכשיו התכתבתי בעיקר עם אביב. באמת בחורה מקסימה. אני מתמודדת עם מחלה מגעילה בשם בולימיה. ( מגעילה מכל המובנים למי שמסתכל מבחוץ למרות שלצערי קיא לא מגעיל אותי יותר) רציתי לשתף אותכם בהרגשה מפגרת שהיתה לי קודם. לפני כן, הסבר. מערכת היחסים שלי עם אבא שלי בנויה על 10 משפטים ביום. הוא אדם קשה וסגור. בקיצור, הוא ניגש אלי ושאל אם אהיה מוכנה להכין בשבילו עוגה לשבוע הבא לכיתה שהןא מחנך. כמובן שקפצתי ואמרתי כן. הרגשתי כמו ילדה קטנה שקיבלה סוכריה על מקל. לעומת זאת עכשיו באמצע הכתיבה אמא שלי באה לומר לי לילה טוב ולספר מה היא עושה מחר ובכלל לא היה לי כח להקשיב. לא עניין אותי מה היא עושה. זה קואה לי הרבה וחבל לי. יום טוב, שרה.

08/06/2001 | 12:58 | מאת: בילי

קודם כל אני מסכימה איתך- אביב מקסימה ! (אביב תפסיקי להסמיק ...). דבר שני , טוב שכתבת את מה שכתבת , כי בטח הקלת על עצמך מעט. את לא צריכה לזלזל בעצמך בגלל שהתלהבת מבקשתו של אבא שלך. החיים קצת מוזרים ץ ההורים שלנו קשים איתנו , ממררים לנו את החיים , ולפעמים אנחנו חושבים שמוטב לנו בלעדיהם ... אבל .... באורח פלא - אנחנו עדיין אוהבים אותם , ובכל פעם שהם טיפה נחמדים אלינו , אנחנו כאילו שוכחים את כל מה שעברנו איתם ובגללם. למה זה ??? לא מובן לי . אולי מישהו מאנשי המקצוע יודע להסביר. מה שחשוב הוא שהעיקר שזה עשה אותך , ואפילו למעט זמן , מאושרת . החיזוקים הקטנים האלה מההורים כנראה בכל זאת חשובים לנו... אז איזה עוגה הכנת ?? נא לשלוח מתכון. מקווה שאת מרגישה יותר טוב שלך בילי

08/06/2001 | 13:01 | מאת: בילי

כתבתי לך תשובה בקשר לחרדות . תחפשי אותה בפורום.

08/06/2001 | 13:03 | מאת: Jacki

היי שרה, שלום שלך, את מתכוונת להגיד שאותה "מחשבה מפגרת" שהייתה לך היא.... רגע, את אולי אומרת שחבל לך שכשאבא שלך דיבר אלייך אז את שמחת והסכמת לדבריו, אך כשדיברת עם אימך, זה היה להיפך? את היית קרה וכו'... אם זה זה...אז תסלחי לי, אבל זה לא מפגר בכלל... רק תאשרי לי ואני אמשיך יום נעים שרה! שמחתי להכירך.

08/06/2001 | 18:34 | מאת: שרה

Jacki גם אני לא ממש הבנתי מה שאמרת. אני אסביר מההתחלה. אבא שלי סגור בעיות לא חסרות לו. הוא לא מאמין בפסיכולוגים למרות שאני ואמא שלי הולכות. אני מאמינה שאם היה הולך אולי היתה אווירה טובה יותר בבית. רוב הזמן הוא מאופק ולא מצליח להבין שטון הדיבור שלו רוגז. עם אמא שלי אני מדברת יותר. היא בסך הכל מאוד משתדלת שיהיה לי טוב ולא יושבת לי על הורידים. קשה לי להסביר את ההתרגשות שהיתה לי לכן אמרתי שהיא מפגרת. מעין התיחסות שהביא לשמחה. אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות לך. p/s/ nice to meat u

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית