מה הטעם.................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בחיים לא אסמוך על המטפל שלי אני בחיים לא אסמוך על זה שיהיו לו כוחות עבורי ואני תמיד אדאג לו, אדאג שלא ישבר, שלא יהיה לו קשה מדי, שאני לא אגזים אני בחיים לא אצליח באמת להתפרק בטיפול בעיקר כי אני תמיד אחשוב עליו וארגיש שאני יכולה להתמודד עם הכל בעצמי אז מה הטעם
הי בריה, לא תמיד מצליחים לסמוך על מישהו אחר. כשמגיע מי שראוי לזה - זו הרגשה מיוחדת מאוד, אבל לוקח זמן רב לחלקנו להאמין שיש מישהו ראוי. ועד שזה יגיע - זה בסדר גם לסמוך חלקית. אודי
אני כל הזמן שוכחת להגיד לך תודה כשאתה עונה לי אז באמת תודה, מאוד מעריכה את זה....
הי בריה, אאל"ט, נדמה לי שסיפרת פעם שאת מגיעה מתחום הטיפול (?) מציעה לך ולכולנו תרגיל - לו היה/היתה בא/ה אליך מטופל/ת ומפנה אליך את מה שרשמת כאן באותה לשון - איך היית מרגישה? מה הייתי עונה לו/לה? (ואני מכירה את הגשר הפנימי שקשה לאתר). סוריקטה
מציעה לה לא לחשוש אבל הקטע שברור לי שהוא יחזיק אותי כי זה התפקיד שלהם, להראות לנו שאפשר אחרת ושהם באמת יכולים אך האם הם באמת רוצים את זה? יעשו את זה באהבה ואמת.. זאת שאלה אחרת בגלל זה אני כל כך חשדנית אולי אחרי כל כך הרבה מטופלים גם להם אין רצון כנה ואמיתי לכך
הי בריה, אחת הסיבות בעטיין מטפלים לוקחים חופשות, למשל, היא גם כדי לשמור על כוחותיהם ולמלא מצברים. ומטופלים גם מגיבים לחופשות... סביר שכן אכפת, אך, עדיין לא התמזגותית. תוכלי לספר את מה שרשמת כאן בטיפול שלך? סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
