מיכלי

קראתי את האכזבה שלך שלא הגיבו האמת שלפעמים אין מה יכולה לומר לך שהבנתי את הסיפור שלך לאורך השנים .. ושוב אומר לך שגם אצלי הפגיעה בעיקרה הייתה בנועם הרבה נועם ותיחכום את לא שונה פגיעה זה פגיעה זה פגיעה .... רק שתדעי שקראתי אותך ....וחשבתי עלייך על כמה זה חשוב שאת רואה את הילדים שסביבך ....רואה ודואגת להם סוג של סגירת מעגל שליחות ... אתך אביב

הי אביב, הי מיכל, אצטרף - על פניו לכאורה גם אצלי לא הייתה אלימות נראית לעין (והו, כמה הייתה ועוד איך, אינטנסיבית, קיצונית ורבת שנים). חלק מהאלימות הייתה גם פסיבית. אלה ואלה אולי מה שעוד יותר יוצרים ערבוב בקטע של האשמה. מיכל - כתבתי לך כמה מילים בהקשר לציפיות בעץ למטה והן כבר פורסמו לפני סופ"ש. שלכן, סוריקטה